|
20/2/2003 14:32
|
מלי
|
מאת:
|
|
אוי א', נגעת בעצב חשוף...
|
כותרת:
|
הנה זה קרה לי שוב. אני מסתובבת תקופה עם תחושות קשות בבטן, והנה אני פותחת את הפורום ומגלה שאני כנראה לא ובמה דברים אמורים? הצ'יקיטה הפרטית שלי מקסימונת בת 10 חודשים (לדעתי הבלתי משוחדת בעליל) ואוהבת חברה. היא מחייכת לכל האנשים בעולם - מוכרות בחנויות, אנשים במעבר חציה, וכמובן - מאושרת לראות את המטפלות במשפחתון בכל בוקר. אלא מה - תמיד נראה לי שהיא שמחה הרבה יותר לראות אותן בבוקר מאשר אותי אחה"צ. תוסיפי את זה לרגשות האשמה על כך שאני עובדת יותר מידי, לחמות פולניה שטורחת לציין בפני כל פעם שבעלה ובנה הקטן הם האנשים החביבים ביותר על הילדונת - והרי לך מרשם בדוק לכאב לב. ומה אני עושה בעניין? מנסה לתת לה הרבה תשומת לב וכיף בזמן המשותף שלנו, לזכור שבעצם יש לי הרבה מזל שמצאתי משפחתון שבו כל כך טוב לה, שיש לה משפחה מורחבת שאוהבת אותה ומשמחת אותה, שאולי אני קצת מגזימה וגם שבסופו של דבר ההורים שלה יהיו האנשים הכי משמעותיים בחייה הצעירים. אז נכון שהייתי מעדיפה שהיא תמיד תקפוץ משמחה כשהיא רואה אותי (זה קורה הרבה, אבל בעיקר כשאנחנו לבד) ושאהיה המועדפת עליה בכל זמן, אבל כנראה שפשוט אתן לזמן לעשות את שלו.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|