|
20/2/2003 20:53
|
שרי
|
מאת:
|
|
היום טולטלתי קשות... ( זה פשוט מתחבר לי לדיון על כסא הנדנדה..חיפשתי מקום להודעה הזו..)
|
כותרת:
|
מאז שנולדה שיר בכורתיוהחלה מבקרת במוסדות חינוך למיניהם אחת החרדות הגדולות שלי היו שהיא תשאר האחרונה בגן, או שמסיבה כלשהיא לא אצליח להגיע לקחת אותה. כשאני מבקשת ממשהו אחר להביא את הבנות מהיכן שהוא אני כולי בלחץ עד שאני שומעת שהגיעו.. וזה לא שאני זוכרת את עצמי מושארת אחרונה בגן או משהו כזה. אבל החרדה הזו מאוד קיימת אצלי.. אולי מגלגול קודם?
בכל מקרה היום ביקשתי מהשכנה להביא את אור הביתה מהגן... בשעה היעודה מגיע הרכב של השכנה וחונה בחנייה.. אחרי כמה דקות בהן אור לא נכנסה הביתה התקשרתי לשאול איפה היא.. ועונה לי הבית, החברה של אור ואומרת לי "אויייייייי שכחנו..." כמובן שהאמא מיד רצה להביא אותה ( לי אין רכב) ואני התקשרתי מיד לגן, מזועזעת כולי . הגננת אמרה שכן היא התכוונה להביא אותה עכשיו ושהכל בסדר. כמובן שהכל היה בסדר הרי מדובר בגן אצלנו במושב, נשארו שם עוד ילדים, וזה לא שסוגרים את הגן. יש צהרון. וחוץ מזה אצלנו באמת תמיד יש מי שיביא אם רואים שלא לקחו ילד, אבל המחשבה הזו שהיא ידעה שהיא נשכחה בגן פשוט טלטלה אותי לחלוטין... כשאור הגיעה הסתבר לי שהיא ממש לא היתה מודאגת - היה לה ברור שתיכף אתקן את הטעות ומישהו יגיע לקחת אותה וחוץ מזה שהיא היתה עם הגננת וממש לא התרגשה... אבל אני.. אוי.. עד עכשיו אני רועדת בפנים...
(ואם להשלים את התמונה אז גם בהסעה של בית הספר היתה בעיה וגם לשיר היה היום סיפור הסעה.. מה יש לנו היום עם ההסעות?)
הסיפור הזה אין לו בעצם מוסר השכל - סתם רציתי להוריד אבן מעל הלב.. למעשה אולי יש מוסר השכל - הפחדים שלנו הם שלנו. ולא של ילדינו.. מה שאותי טלטל וזעזע לאור בכלל לא הזיז...
שיהיה לכולנו סוף שבוע טוב ( אני בטוחה שלנו יהיה..)..ושבת שלום.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
