ההודעה שלך מאוד נוגעת ללב. יש לי כמה דברים ש(אולי) ירגיעו אותך. הראשון הוא, שהתינוק משתפר פלאים לרוב בגיל שלושה חודשים. הוא מסתגל לשגרה מתחיל לחייך ולזהות ולהיות פחות עובר ויותר תינוק. ניתן לשחק איתו יותר, הוא ישן יותר טוב בלילות ועוד. כמובן שהוא לא הופך לילד קטן והשינוי הוא לא בן לילה (ולא אצל כולם יש להוסיף למען האמת), אבל בכל זאת. שמעתי לא מעט אמהות אומרות ש"בדיוק כשהתחילו להינות מהתינוק נאלצו לחזור לעבודה".
ההרגעה השנייה היא, שהרבה מאד אמהות מרגישות כמוך. גם אם הילד שקט ומופלא זה קשה. קשה מאוד לטפל ביצור חדש ותובעני כל כך, גם אם אוהבים אותו עד עמקי הנשמה, 24 שעות ביממה. בטח שקשה. אני ממש הרגשתי בהתחלה שאיבדתי את עצמי ושקעתי באמהות הטוטאלית הזאת, בוודאי שזה קשה. עדיין לא ברור לי איך מחזירים את החיים למסלול "נורמאלי" כלשהוא, שבו גם לי יש מקום כאדם בוגר עצמאי ולא רק כאם.
ולהצעות המעשיות יותר - אם מאוד חשוב לך עבור עצמך לצאת לעבודה, עשי זאת. אל תרגישי אומללה בבית. הרבה מאוד תינוקות גדלים עם מטפלת. אם את יכולה לשבת עוד בבית עם התינוקת, אולם לא באופן טוטאלי כמקודם, עדיף. מצאי בייביסיטר טובה מאוד, השאירי את הקטנה למשך שעה-שעתיים-שלוש, כמה שנחוץ לך, גם אם מידי יום ביומו, וצאי. אני בטוחה שתמצאי מה לעשות בזמן הזה, ותחושת האוורור מחוללת פלאים.
מקווה שעזרתי לך במעט. מאחלת לך הנאה מהאמהות.
|
תוכן התגובה:
|