|
23/2/2003 10:09
|
אמא כמעט כפולה
|
מאת:
|
|
אמהות עם ילד שני וניחומים מעטים (?)
|
כותרת:
|
הילדה ה"גדולה" בת עוד מעט שנתיים והקטן חודשיים וחצי. כל הזמן ניסיתי לדאוג שהגדולה לא תבכה (נעשתה קצת בכיינית) אבל היום בבוקר (אחרי לילה לא לילה עם השניים, כשלבעלי יום עבודה מאוד מכריע היום ולא רציתי שיקום הרבה) הגעתי למסקנה שהילדים הבכורים שלנו (בכל אופן במשפחה שלי) פשוט מ פ ו נ ק י ם !!! האם אני מחמירה עם הגדולה? בלילה היא קוראת לי ואם אני שניה מתמהמהת היא קוראת לאבא, והוא שיותר קל לו לקום בלילות מתייצב תוך דקה, וכך לדעתי (בנוסף לזמינותנו הרבה בסיטואציות אחרות) הופכים אותה למפונקת. נראה לי שבגיל כזה הם כבר יכולים, לכל הפחות ללמוד דחיה (קצרה מאוד כמובן) של סיפוקים. האם אני צודקת, או מגזימה? קשה לי להעביר בכתב את הרגשות שלי של נושא הפינוק אבל אם היא רוצה קרטיב, היא רוצה אותו באותה הש ניה, ושניה אח"כ אולי משהו אחר וכך הלאה, העיקר שנעמוד דום לדרישותיה. אנא, אשמח לשמוע תגובות.
ומילה לרגשי: קודם כל הגיעה העת להכיר בעובדות: 1. התינוקות שלנו הם לא מה שאנו תמיד מפנטזים שיהיו. 2. הילדים של השכנים תמיד נראים רגועים יותר. 3. תבחני את רגשותיך עוד כחודש, אז גם יעברו "צרות הבטן". 4. להכיר בעובדה שאינך מסוגלת להשאר בבית (אם תגיעי אליה) אינה עושה אותך אמא פחות טובה. סביר להניח שאם את קשובה לעצמך, תהיי גם קשובה לילדייך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|