וגם בת עשרה שבועות, כלומר חודשיים ושבוע. אני תמיד חושבת שאני הכי טובה מכולם בכל דבר (נו, מודה) והייתי בטוחה שהתינוקת שלי לא תבכה הרבה, הרי אני אהיה אמא מושלמת, היא תקבל הכי הרבה תשומת לב ו"ידיים" בעולם, ברור שהיא לא תבכה, נכון? הפתעה... היא אכן מקבלת תשומת לב ו"ידיים" בכמויות, גירויים אבל לא יותר מדי, הנקה, שינה על אמא או לידה בחלק מהיממה, ובכל זאת - היו תקופות שהיא היתה בוכה אפילו שמונה שעות ביממה, לא מגזימה (היא היתה על הידיים שלי או של מישהו אחר באותו זמן, אף פעם לא במיטה לבד כשבכתה). גם היום היא בוכה איזה 3-4 שעות ביממה לפחות. היא עולה במשקל נפלא ואין לה שום בעיה רפואית. אבל... אני בסדר גמור עם זה וזה בד"כ לא מוציא אותי מדעתי. קראתי את "התינוק יודע" ו"בכי והתקפי זעם" של אלטה סולטר, זו גישה חדשה לבכי של תינוקות ולהורות בכלל, אני מיישמת גם עליה וגם על עצמי (זה חלק חשוב), ואני ממליצה בחום. זו שיטה שנקראת "יעוץ הדדי להערכה מחדש" ויש בארץ סדנאות שלה (זה פעם בשבוע בערב, אפשרי גם לאמהות...) - אני עשיתי סדנא כזו (וגם אחרות, האהובה עלי ביותר היא "הפורום של לנדמרק") וזה הדבר העיקרי שמציל אותי בתקופה הזו. פשוט לא קשה לי עם הבכי. וזה לא רק זה, יתכן שאם תפעלי לפי השיטה הזו אז היא תבכה פחות, או פחות פעמים ביום (יתכן שכן ויתכן שלא, אי אפשר לדעת עד שלא מנסים). בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|