הבעיה היא, בעצם, שהגננת מנסה להרגיע אותו ולא מצליחה. אם כך, ואם את מוכנה לנסות וללכת בכיוון של "התינוק יודע", בקשי מהגננת לאפשר לו לבכות כמה שהוא צריך. הרי קשה לו בלי אמא. טבעי, הכי טבעי בעולם. למה לדכא את הביטוי של הקושי. הוא עצוב אז הוא בוכה. חיבוק על הידיים של הגננת, כזה אוהב ומכיל, וזה הכל. אני מאמינה שעצם התחושה של האהבה והקבלה שהקטן יחווה בסיטואציה כזו, בניגוד לחוויה של נסיון השתקה שהוא חווה עכשיו, תהיה מקרבת ונעימה עבורו. הוא באמת יאמין שהוא בסביבה אוהבת, ואלא יהיה תלוי בציצי כדי לחוש ביטחון. אולי זו הצעה קשה (ואולי אפילו בלתי אפשרית) לביצוע , אבל בטח שווה לחשוב על זה... בהצלחה, ושיהיו ימים נעימים בגן ובכלל
|
תוכן התגובה:
|