|
6/3/2003 11:21
|
אורלי של ליאור
|
מאת:
|
|
גילי היקרה,אכן כואב כואב הלב...
|
כותרת:
|
אלה החיים שלנו בארץ הזאת. כבר 60 שנה שהם מנסים ומנסים להרוג בנו ולגרש אותנו מפה... הנצחון הקטן של כל אחד מאיתנו הוא העובדה שאנחנו כאן ! כן ככה זה פה, עד שנרגענו קצת קיבלנו תזכורת כואבת של המציאות הקשה. יש הרבה רוע בעולם הזה... ואולי זה כדי שנוכל להעריך יותר ולפתח יותר את הטוב ... תנסי למצוא נחמה בדברים הקטנים והטובים שסביבך ובתוכך. אני בטוחה שיש הרבה כאלה... לא להשבר יש הרבה דברים בחיים האלה ששווה לשמוח בשבילם... בדיוק אתמול חשבתי לעצמי איך זה שפעם כשהיה פיגוע הייתי צמודה שעות לטלוויזיה ואתמול נמנעתי מכך בכוונה בידיעה שאינני יכולה להכיל את הכאב הזה. זו המגננה שאני יוצרת בשבילי (שאולי היא צורמת באיזה מקום... אלוהים... ילדים נהרגים...) זה פשוט יותר מדי כבר. אני נותנת לצער לשקוע וממשיכה הלאה... מוצאת משהו טוב לחשוב עליו...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|