היא קוראת לדברים כאלה 'דפוסי בלימה', כלומר כל הרגל שהתינוק מסגל לעצמו על מנת לדכא את הבכי. היא טוענת שתינוקות שלא מעודדים אותם לבכות (ע"י החזקה רגועה על הידיים) מסגלים לעצמם דפוסי בלימה. בד"כ זה מוצצים, 'חפצי בטחון', לפעמים הנקה או נדנוד וכו'. היא מציעה להסיר את דפוסי הבלימה ולעודד את התינוק לבכות כל צורכו (על הידיים, בלי נדנוד, הכרחי) וטוענת שכך התינוק יישן ויאכל טוב יותר ובכלל יהיה מרוצה מהחיים.
זה מה שאני עושה עם סתוי (12 שבועות כמעט) מגיל שבועיים או שלושה. אין לי מושג איך היה אם לא הייתי עושה את זה (כי אני עצמי אוהבת לבכות כאני עצובה, אז אני ממש מאמינה שבכי מרפא), אז בכנות - אני לא יכולה לומר אם זה יותר טוב מלנדנד וכו'. אבל מה שאני יכולה לומר זה שהיא בוכה כל ערב שעתיים שלוש, ביום בוכה בד"כ חצי שעה לפני שנרדמת, ובשאר הזמן מקסימה, מתוקה, ערנית, מקדימה בהתפתחותה, עולה מעולה במשקל, יונקת בהפרשים יפים (בין שלוש לחמש שעות הפרש ביום, בלילה בין שלוש לשמונה שעות). בקיצור תינוקת מהממת אבל בוכה לא מעט.
זה אצלנו, את יכולה לנסות - הייתי ממליצה לקרוא את "התינוק יודע" או "בכי והתקפי זעם" (השני יותר מתמקד בבכי, הראשון מדבר גם על אוכל, שינה, חרדת זרים ועוד). בכל אופן זה יהיה קשה בפעמים הראשונות, כי את תתקשי לתת לו לבכות בלי לעצור את הבכי.
בדיוק עכשיו סתוי גמרה לבכות את הבכי צהריים שלה...
מקווה שעזרתי
|
תוכן התגובה:
|
