|
16/3/2003 01:27
|
גילי אבישי
|
מאת:
|
|
איך להסביר מה הזכרת לי?
|
כותרת:
|
אני כל כך מזדהה עם דברים שכתבת,האין אמא גם כשהיא שם כי היא עצמה לא גמרה להתפתח-הילד ההורי הארור ששוב זוקף את ראשו...אני מקוה שביום יום יש לך כתובת לאותן שעות קשות שתמיד מגיעות ביחסים כאלה,לאותם משברי אמון ואכזבה שמתמעטים ככל שאנו לומדות לחיות אם מה שיש אבל לעולם לא נעלמים,ובעיקר עם הכעס,הכעס שיש לו אין סוף לבושים ותחפושות.אני מאמינה שאפשר ,אני מאמינה שאת יכולה ומחזקת את ידייך להמשך.ואת יודעת משהו? גם באותן פעמים שבהן נדמה לך כי את רואה משהו שמזכיר לך אותה בהתנהגותך-זכרי שאת אשה שלקחה אחריות ועשתה עבודה! וגם כשאת מועדת אינך מאבדת את עצמך אלא ממשיכה! שלך גילי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|