כבר להרדים לבד? מנסיוני (עם תינוק אחד..בינתיים..) עשויה נוכחותך לידו בכל תהליך ההרדמה (ולתפיסתי גם בזמן השינה...בהנחה שגם את ישנה) רק לתרום לתחושת האמון שלו ולבטחון הבסיסי שהוא עדיין בונה ביחס לעולם וביחס אלייך. אם יש לך כח והדבר לא עולה לך ב"דמים" (כוונתי שאת לא מתחרפנת, שיש לך סבלנות, שאת רוצה ומוכנה ושמקובל עלייך הרעיון שלי לגבי הגיל...)- אני הייתי מציעה להמשיך כמו עכשיו, בהבדל אחד, שאולי יקל עלייך במיידי ובטוח יקל בעתיד- נסי להרדים בעוד שיטות. בניענוע עדין, בחיבוק (גם של אבא- חשוב מאד מאד), בשיר שקט, או קולות מרגיעים אחרים (קולות נמוכים מאד מרגיעים קטנטנים), על הבטן (שלך או שלו...), בתוך מנשא, ולא אך ורק בציצי. זאת הייתה המלכודת שלי...במקום להרגיל אותו מהתחלה לדרכי הירדמות שונות (ולפחות אחת נוספת מלבד הציצי), "נרדמתי בשמירה" והזנחתי דרכים אחרות, עד שזו הייתה הדרך היחידה שהוא הסכים. בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|