אצלינו מגיל צעיר יחסית הוגשו לגוזו מזונות במצב סמי-מרוסק. מה שטובה מכנה 'אוכל אצבעות'. מקלוני גזר שבושלו עד חורמה ונחתכו או רוסקו במזלג, צ'יריוס (ע"ש ענת.ב.), בננה בטטה ומה לא. יחד איתם הוגשו מים.
בשלב הראשון נתנה הכוס של אוונט (הנונספייל). מכיוון שאני חשבתי שכדאי לעשות הפרדה בין 'אוכל' בבקבוק לבין 'שתיה' בכוס. היתרון של הכוס בדמיון בין הפטמה ומיקומה בפה לבין מיקום הפטמה בזמן ההנקה. לילדון היה נוח איתה וגם לנו (מראש נמנעו המקלחות היזומות...). החסרון היה במבנה השסתום החד כיווני. כזה המצריך ניקוי מדוקדק מאוד. עוד חסרון הוא במבנה הפטמה שצוברת מבפנים שאריות אוכל ההופכות מהר מאוד לגי'פות מעובשות.
בהתחלה הגשתי לו את הכוס כשהיה צמא מאוד, במקום להציע הנקה. אני יודעת שיש תינוקות סרבני בקבוקים ידועים כדוגמת הטהור של כרמית ועידן של ענבל.ל. שהסכימו לשתות בכוס הזו בתחילת דרכם השתיינית.
אחרי שנשבר לי מהכוס הזו, עברנו לכוסות של פלייטקס וגרבר. לצערי בכוסותשל פלייטקס בארץ לא מצאנו דגם עם ידיות ולכן יש לנו גם מאלה של גרבר בעלי הידיות. גם הן כוסות פטנט חד כיווניות עם שסתום פשוט בהרבה לניקוי, עם פטמה נוקשה יותר. הרבה פחות מתאימה להתחלה.
ממליצה לך לא לוותר דווקא בכוסות עם השסתומים הסיכוי להחנק בזמן שתיה נמוך יותר, בעיני אלה ללא המנגנון פחות מומלצות, גם מבחינת העצמאות העתידית של התינוק ו/או מצב הבית...
|
תוכן התגובה:
|
