|
17/4/2003 08:38
|
נירה
|
מאת:
|
|
ארנה, בוקר טוב! הנה מה שאנחנו עשינו כשהיינו במצבכם...
|
כותרת:
|
מיכאל לשימחתי כבר מגיב הרבה יותר טוב בנסיעות והוא בוכה רק כשנמאס לו כבר לשבת (צודק...)
עם הגדולה הייתו תולה בסלקל משחק מעניין ובמקביל -מכסה- את הסלקל: מרימה את הידית (זו שמקיפה את הסלקל) ושמה עליה בד כהה, בעדיפות לאיזו חולצה שלי או של אבא. ובמשך הנסיעה השתדלתי לשבת לידה כשהיד שלי מושחלת פנימה ומלטפת או סתם מונחת בכבדות. בדרך כלל, זה עבד.
אם השעה לא מאוד מאוחרת ושני הילדים לא מתים מעייפות, אני שואלת את טל אם בא לה לבדר את מיכאל, ואז היא עושה לו קולות ופרצופים וזה הבידור הכי טוב לשניהם לפחות לרבע שעה של שקט!! (-:
מקווה שיעבור בשלום...
חג שמח.
נירה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
