|
19/4/2003 10:16
|
mirit
|
מאת:
|
|
רעיון מכוון קצת אחר
|
כותרת:
|
יתכן שאחותך פשוט משותקת מפחד. דווקא כשיש לבטים לגבי הרצון בתינוק (ובסה"כ לבטים וחששות זה דבר טבעי) הפחד שיקרה משהו לתינוק יכול להיות גדול יותר (משהו כמו - המחשבות שעוברות לי בראש לפעמים על זה שלא בא לי על התינוק יזיקו לו). נראה לי שזה יכול להיות חלק מההסבר לשמירת ההריון (בלי מרכאות, נראה לי שהיא באמת מנסה לשמור על ההריון). יתכן שכל התעסקות שקשורה כרגע לתינוק מעוררת חרדות ופחדים, והיא צריכה קודם כל לראות אותו בריא ושלם כדי להאמין שהוא בסדר. יתכן שאח"כ היא תגלה מעורבות ועניין הולכים וגדלים. יתכן גם שהמשימה נראית לה ענקית מדי מכדי לפרוט אותה לפרוטות, ואח"כ, מכורח המציאות, היא תתחיל ללמוד את הדברים אחד, אחד. (עכשיו צריך לחתל - איך עושים את זה? עכשיו להניק, וכו'). ויתכן שבהתחלה היא תצטרך עזרה אבל זה בהחלט לא אומר שהיא לא תוכל להסתדר נהדר אח"כ. נראה לי שלתת לה להרגיש כבר מעכשיו שהיא "אמא לא טובה" ושהיא לא תסתדר, לא יתרום לה הרבה. אני הייתי יורדת מעניין הביקורת ומנסה ללוות אותה באופן תומך, באופן שבו היא צריכה את הליווי (ויתכן שכרגע היא צריכה לא לדבר על התינוק - זכותה). מלבד במצבים די קשים (כמו דכאון לאחר לידה, או מחלה רצינית) - האמהות מתאהבות מיד בתינוק שלהם ומצליחות לטפל בו למרות הקשיים. מגיע לאחותך הקרדיט להאמין שכך יהיה גם אצלה. ואם זה לא יקרה, אז אולי יגיע הזמן להתערב. אני מכירה כמה וכמה נשים שילדו ללא קורס הכנה ושום דבר רע לא קרה (גם אם יהיו לה כמה תפרים זה לא סוף העולם). בקיצור, גישה פטרונית לא בהכרח תועיל כרגע. בכל מקרה, נראה לי שאחותך באמת חשובה לך, ושאת יכולה להוות מקור של תמיכה חשובה עבורה.
מירית
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|