|
24/4/2003 23:34
|
Adi
|
מאת:
|
|
כן הזכרתן לי כשרק עברנו למושב
|
כותרת:
|
זה היה בתקופה שבין הדוקטורט לעבודה ( שלושה חודשים מהם שניים ברחובות) המעבר היה מאד קשה לרועי (להפתעתי כי עד אז הילד התנהג כמו עציץ שתק חייך אכל ישן התפתח ופתאום גיליתי שיכולים להיות לו קשיים). אז הייתי מכניסה אותו מתחת לסוודר שלי וככה הוא היה נירגע ומרגיש טוב... אבל במשך כל השנה הראשונה לחייו (שכללה סכ"ה גם חצי שנה של עבודה עד ארבע כי הייתי בסוף הדוקטורט וסיימתי כשהוא היה בן תשעה חודשים) ידעתי בודאות שאין דבר שלהצמיד אותו לגוף שלי לא ירפא - היה ביננו משהו מדהים, עוצמה שפשוט לא תתואר הייתי כל כך בטוחה בכוח של הקשר הפיזי ביננו. היום העוצמה פחותה בהרבה לצערי אם כי קיימת ושלא תעלם לי...
עם לילך הלכתי לטיפולי שניים באותם שלושה חודשים והרגשתי קרובה אליה כמו שלא הייתי אף פעם (לפני שרועי נולד הינו הרבה פחות קרובות מהמון סיבות - כולן שלי כמובן), ממש הרגשתי אותה. משהו מזה אבד אבל גם משהו נישאר חזק.
אני כל הזמן מחפשת את הקשר הפיזי הזה איתם (גם ללא מגע) נאחזת בו לא לאבד.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|