כל יום מטאטאים בקפדנות יתרה. פעם בשבוע כל הדירה עוברת ספונג'ה, אבל, כל פעם חצי דירה בלבד. כל שבוע, רצוי כשהילד הולך לישון, פרוייקט מיוחד אחד. למשל: סידור ארון, קרצוף חרסינות באמבטיה וכדומה. כל פעם פרוייקט נבחר אחר. באופן עקרוני, אני לא מבזבזת אף הליכה בבית. את "צועדת" לכוון המטבח: הצטיידי-נא במגבות המטבח שבדיוק התייבשו בכביסה. בדרך חזרה, עוברים כל הזמן עם העייניים. צדים זבל, פריטים שאינם במקום ומסדרים. כך כל הזמן. זה די מתיש, אבל הופך להרגל. יש דברים שאצלי ממש מוזנחים, ונראים לי פחות חשובים, כמו חלונות זוהרים, משקופי דלתות נקיים. אני סבורה שאי אפשר הכל. כשהילד גדל, אפשר להתפנות יותר ל"תענוגות הללו". אני גם סבורה, שכדאי להשתמש בחמרי ניקוי מאד טובים ויעילים ומטליות ניקוי שייעלו את העבודה (מיקרופייבר). לא מתפשרת על נקיון אמבטיות, שרותים ומטבח. זה כבר עניין של בריאות. שוב, משלבת בחיים. עושה מקלחת, ובדרך החוצה, מעבירה "ויש" של מסיר אבנית על האמבטיה. אולי נשמע מטורלל, אבל עם שלושה ילדים, המון חיות, וגם גינה על הראש (אני הגנן), לא מצאתי דרך אחרת.
|
תוכן התגובה:
|
