|
27/5/2003 11:27
|
סאלוש
|
מאת:
|
|
מעדנת את מה שכתבתי
|
כותרת:
|
היי אסתית,
אוקיי, הבנתי מה שאת אומרת. כנראה שזה ההבדל - שאת כן מרגישה שאת קורסת. אז מה שכתבתי לא כל כך מתאים. מה גם שאת אומרת שאת נשארת איתם עד השעות הקטנות - אצלנו אורי חוזר בערך בשמונה, ובאמת אם אני צריכה להיות עם סתיו כל היום וגם כל הערב (אם פה ושם חייב לעבוד עד מאוחר) - זה מאוד קשה וגם נמאס. ואז לפעמים אני מתקשרת לעבודה ומבקשת שיחזור הביתה (בגלל שאני לא עושה את זה הרבה, אם אני כבר מבקשת הוא משתדל לחזור).
כנראה שכאן המפתח הוא לגרום לזה באמת שהוא יעזור לך יותר בבית. את יכולה להראות לו את מה שכתוב ב"סקס עכשיו", שגברים שעוזרים יותר בבית עושים יותר סקס :) אבל ברצינות, אני חושבת שיותר עזרה בבית צריכה להגיע בצעדים קטנים. להעביר תפקיד אחד קטן אליו (כביסה? רק התליה? רק הכנסה לארון? רק הכנסה לארון של הבגדים שלו? :) ולאט לאט עוד אחד ועוד אחד. לדעתי השויון האמיתי הוא כשעל פני השטח הגבר עושה את כל עבודות הבית. ואז, כשמתסכלים באמת, ולא רק על פני השטח, יש שויון. אבל זה מוקדם בשבילך. קודם כנראה שתצטרכי להשתמש בעצות האחרות - לעשות קצת טוב יותר ביניכם.
דרך אגב הספר שממש עזר לי לגבש את האסטרטגיות שלי בנושא הזה הוא "גברים ממאדים, נשים מנוגה". זה גם עזר לי להבין את נקודת המבט של אורי, למשל בקטע של הערכה של עבודות בית. הוא (ג'ון גריי - שכתב את הספר) אומר שגברים לא מעריכים עבודות בית, נקודה. ולכן אם האשה עושה את עבודות הבית - זה מתכון נוראי: הוא לא מעריך, היא קורסת. הוא רואה שהיא קורסת - ונכנס לדיכאון. לעומת זאת, אם הגבר עושה את רוב העבודה (וצריך להגיע לזה בהדרגה), אז הכל יוצא ממש טוב: היא מעריכה את זה ומאושרת, הוא רואה שהיא מאושרת - ומאושר גם. אבל מה שחשוב, אם הוא עושה משהו הכי קטן (הוצאת אשפה למשל), להודות לו על זה. אני תמיד מקפידה על זה.
אסתית יקרה, מקווה שתמצאו את הדרך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|