יקרה שלנו, את ממש ממש על הגבול. רק עוד קצת, עוד טיפטיפה - ואת שם. נדמה לי שאמרו כאן כבר כמה שאת הדכאון הרציני הם חטפו בול לפני שהכל התחיל.. אז אולי זה סימן. אני זוכרת במעומעם איך כל ברקסטון היה "זה" ואיך כל ערב הם באו סדירים ומתוקים, אפילו ארוכים, ואני כבר נראתי בשלה ומבושלת, ונוווווווו כבר!!!!! ובסוף זה הגיע (נשבעת). פשוט ככה סתם, קמתי לי ב-6 בבוקר עם טפטוף. ידה ידה ושי-קי בחוץ. גם לך זה הולך לקרות. וטוב שאת ככה רוצה את זה כבר - זה אומר שאת מרשה להריון להיגמר, ולבונבוניירה שלך לצאת - אז זה יקרה. בקרוב קרוב. גם אם זה נמתח - זה רק עניין של ימים, שעות. אפילו שבועות כבר לא רלוונטי. אז תמשיכי להתפנן, ולקטר גם מותר לך - כמה שאת רק רוצה - זה באמת כבד נורא. תבכי חופשי (זה גם נשמע לי מזרז - לשחרר..), ותזכרי: הילד (ילד או ילדה?) שלך יודע הכי טוב מתי הוא צריך לבוא. הוא יבחר את הזמן המושלם בשבילו, וזה יהיה גם הזמן המושלם בשבילך. זה אוטוטוטוטוטו כאן. תחזיקי מעמד. את עושה את זה יופי מתוקה. מחכה איתך, ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|