בילדותי גרתי במושב נתיב העשרה שבחבל ימית(מה ששייך היום למצרים),מגיל 4 עד 15 כולם שם נהגו ללכת יחפים,גם על קוצים,כי הסוליה שלנו כבר היתה קשה מאד בכלל אני ואחותי חיינו שם כמו בדואיות(רק בלי השחור בשיניים וסרחון המדורה) אחרי שהסכמי השלום זרקו אותנו משם עברנו לזכרון יעקב (לשמחתי ההורים שלי כבר ברחו משם) ואנחנו, שתי תמימות,רצינו לעלות לאוטובוס לא מספיק שהיינו בטראומה של מעבר לאיזור חדש(2 ילדות בגיל 14 ו 15),נהג האוטובוס פשוט לא הסכים שניסע איתו בכלל כל הזמן זרקו לנו הערות מעליבות ברחוב עד שנאלצנו לשים סנדלים היום כף הרגל שלי רכה ענוגה ומתגעגעת
|
תוכן התגובה:
|