מירי ויעלה, שתיכן מתארות דמויות מפתח בחייכן, מלאות בכוונות טובות. מירי - היא אחרת ממך, אין ספק, זו הדרך שלה לאהוב את הנכד שלה ולעזור (לך!!! יעלה היתה מאוד שמחה אם היא היתה לוקחת ממנה את התינוקת כדי שהיא תוכל להתפנות לענייניה...), היא רק עושה את זה בדרכה. את לא חייבת לאהוב את זה, וכשהיא דורכת לך על הגבולות ועל היבלות (חדר לידה נשמע לי גבול די ברור...) אז אפשר להעיר, או לבקש מבעלך להעיר כדי לא לעורר העלבות איומה, ותמיד תמיד לזכור, שהכל מכוונות טובות. אמא שלי תמיד היתה מתעצבנת על סבתא שלי שהיתה נותנת כסף בימי הולדת, ולא טורחת לקנות מתנות. אני תמיד אמרתי לה, שבמקום ממנו סבתא שלי באה (העיירה בפולניה) כסף זה היה המתנה הכי טובה, אז איך אפשר לבוא אליה בטענות ועל מה? על זה שהיא, פשוט, אחרת? ויעלה - גם כאן, כאמור, בטח היו לאחותך המון כוונות טובות, שקצת התפקששו לה בדרך, כנראה כתוצאה מסערת הלב (כולנו זוכרות...). אז מותר לה, אבל גם לך מותר (לקטר), כי גם את מרוב כוונות טובות ויתרת על שלך ועל המטרה המקורית לבואה... אבל אולי אפשר קצת למנוע את הצורך בקיטור וביסורי הצפון וחוזר חלילה, ובמיוחד כיון שמדובר באחותך (ולא, למשל, בחמותך..) מה דעתך להיות בפעם הבאה קצת יותר אסרטיבית, ולמשל לבקש ממנה לעשות דברים תוך כדי סיפור (נגיד להחזיק את הקטנה ולדבר ביחד, זה לא סותר), שיאפשרו לך לעשות דברים שאת לא מספיקה בדרך כלל, כשאת לבד. ועאולי באיזשהו שלב כשיש אתנחתא בסיפור, להגיד לה שעכשיו את מבקשת לעבוד איזה זמן, ואחר כך תמשיכו. מה אומר לכן בנות, אין לי אחות ואני מה זה לא בונה על חמותי עם התינוק שבדרך, אז מותר וחשוב להוציא קיטור, אבל חשוב לזכור גם שטוב שיש על מי...;-) אז קחו נשימה עמוקה, ובהצלחה לשתיכן במשימות ענת
|
תוכן התגובה:
|