לירון- תפסת אותי..... :) קשה לשמור על ריכוז כשאני שומעת אותה צוחקת, עוד יותר כשאני שומעת אותה בוכה, מקנאה המון כשהיא מפטפטת ולא איתי... ובכלל בא לי להתפנן איתה במיטה ועל השטיח ולא לשבת "על" המחשב והשולחן שרטוט. אז יש את הבריחות הקטנות לכאן - מקום של נחמה מתוקה, מקום שלי. ויש את הגיחות הקטנות ללחיים המתוקות שלה, לנשיקה וצחקוק. ואחרי הכל בעוד 5 ימים זה יהיה מאחורי, אז זה ה"פיק" -ההכי קשה אבל כבר אין הרבה. ( המשפט האחרון זה היה אני ברגע של עידוד עצמי...)
ותיתי - אוף כמה נכון, וכמה קשה לקיים. זה ממש מסוג הדברים שכל כך הגיוניים וכל כך קשים לביצוע. אני יודעת ומרגישה את הדברים הנכונים שצריך לאמר ולעשות, בקשר אליה, ועם זאת , ה"כאן ועכשיו" תמיד טופח על פני...
טוב, חייבת לחזור ללמוד, פיצקית כבר ישנה לה... וצריך להספיק, לילה טוב לכולן, אמהות,אחיות, כלות , גיסות, ואני -יעלה.
|
תוכן התגובה:
|