הרשתי לעצמי לעשות חיפוש לגביך ולקרוא את מעללי חמתך בעבר. אין מה לומר, חמתך היא מהסוג הקשה ביותר, אבל גם את שם. יתכן שאשה אחרת היתה מסתדרת איתה קצת יותר טוב, מסכימה איתי? קראתי שאת עצבנית, את מגיעה איתה למריבות קולניות, את לא ישנה בלילה מהעצבים...
אז נעזוב רגע את החמה בצד, אותה לא תצליחי לשנות אף פעם. רק את עצמך. אני מאוד מסכימה עם אפרת-בחרי את שדות הקרב שלך! אם היתי במצבך בחדר הלידה, היתי מסננת למילדת "אם לא תוציאי אותה מכאן אני אתבע אתכם!"
זה מקום שאין בו פשרות. אבל הספרים?
קראתי שאת מנסה להתמודד איתה על ידי "כן, כן, בסדר", יעני, להחליק אותה. ומצטבר לך עד שאת מתפוצצת. נסי דרך אחרת. במקומות שאת משוכנעת שאי אפשר לותר/לשתוק, תנסחי לך את המסר הכי בסיסי ומדוייק שאפשר במשפט אחד, וחיזרי עליו כמו תקליט מקולקל מבלי לסטות ולהגרר אחרי דבריה. למשל, "בשעה שמונה שגיא הולך לישון, אפשר לבוא עד שבע וחצי".
ובעיניין הזה אני רוצה להפנות אותך למאמר של בשמת איפשהוא כאן באתר. היא מראה שם איך לשקף את התחושות של מי שעומד מולך אבל להשאר עם המסר העיקש שלך. זה קצת יותר קשה ליישום בעצבים (ואם אני קולטת אותך נכון, היא מעלה לך את הסעיף גבוה גבוה). מה שאני מציעה זה קצת יותר פשוט.
ובכל מקום אחר, שאינו חשוב ממש, ותרי. לא מהפה החוצה "כן, כן", אני מדברת על לותר על הרגש שזה מעורר בך. היי משוכנעת שזה רגש מיותר, סרבי בתוקף להיות עבד שלו ולשבש לעצמך ימים ולילות בעתיו. את בעלת הבית ואת יכולה להוציא אותו מהחדרים שלך, במקום לצבור עוד ועוד. העזרי במילים שעובדות בשבילך, לי הכי עוזר עניין השליטה, אז זה מה שאני מציעה לך. אני בשליטה, אני הבוס, ולא העצבים. אני בוחרת להכניס שקט/גאווה/הומור במקום.
במקומות בהם אני מצליחה, החיים שלי השתפרו מאוד. עם אמא שלי, למשל, זה עובד פחות מאשר עם בן הזוג, אבל אני ממשיכה לעבוד. אל תנסי פעם אחת ודי. נסי שנה שלמה. הרי היא הסבתא של שגיא ותמיד תהיה, מגיע לו שתשקיעי עבודה רבה בקשר איתה.
מקווה שיהיה לך קל איתה עד כמה שאפשר!
|
תוכן התגובה:
|
