|
25/6/2003 00:08
|
בילי
|
מאת:
|
|
מסכימה עם נירה ועוד
|
כותרת:
|
גם אצלנו ההפרש בין הילדים הוא שנתיים כמעט. את הגדול העברנו למיטה של גדולים (המיטה שגדלה עם הילד של איקאה, מומלצת ביותר !) חודשיים לפני הלידה והשארנו לו את המיטה הישנה בחדר כדי שהוא ירגיש שיש לו אפשרות לחזור אליה אם ירצה. הוא הדביק כל מיני מדבקות שהוא אוהב על המיטה החדשה וזה גרם לו לדעתי להרגיש קרוב ובטוח יותר. חודש מאוחר יותר כחלק מ"ההכנה" לקראת התינוק הוא "גידל" בובת תינוק קטנה והיא ישנה במיטה הישנה שלו. הפתיע אותי מאד המעבר הפשוט והחלק. כשנולד הקטן הוצאנו את המיטה הישנה והעברנו אלינו לחדר. הוא כבר לא היה קשור אליה וזה בכלל לא הזיז לו. גם אותי הלחיצו עם כל מיני סיפורים מעצבנים. אני לא יכולה להגיד שאין רגעים קשים אבל כמו שנירה כתבה הרגעים הללו נובעים יותר מכך שאי אפשר להתפנות ולהתייחס לגדול כמו שהייתי רוצה. אבל לעומת זאת ברגעים שהם משחקים ביחד (והקטן כולה בן חצי שנה) אני פשוט נמוגה מאושר והנאה ונזכרת למה רציתי עוד אחד כל כך מהר. מאחלת לך לידה כמו שאת מדמיינת אותה ועד אז שיעבור קל.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|