עכשיו תורי לכתוב שחשתי על הודעתך מאז הצהריים, כשקראתי אותה, ומאוד הזדהיתי עם תחושתך וכאבך.
גם אני חוויתי פגיעות מחברות טובות, דווקא לא על רקע קינאה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שזה קרה, בערך בכיתה ח', הייתי חברה טובה טובה של מישהי, שהיתה לה חברה טובה עוד לפניי - הייתי גם חברה טובה של השניה) וכנראה שבשלב כלשהו איימתי להן על הקשר, והערה שזרקתי בצחוק ובתמימות פורשה כלא בסדר, שתיהן כאילו החליטו לגזור את דיני לשבט ולא לחסד,ואותה חברה הודיעה לי בטלפון שאני לא בסדר, שתיהן החליטו על כך ביחד. הבנתי שמעכשיו הדברים כבר לא יחזרו להיות כשהיו, ושבעצם שתיהן זרקו אותי והתלכדו נגדי לשם איחוד הקשר בינהן. וזה כל כך לא הגיע לי, הרגשתי כל כך פגועה, איך חברה טובה יכולה לזרוק אותי ככה. אני זוכרת עד היום את הכאב, ואת הפתעתי מכך שזה ממש שבר את ליבי. סיפרתי את זה בזמנו לאבא שלי בכאב, ואני זוכרת שהוא לא היה כל כך מופתע, היה לו מבט וחיוך שאמר "את עוד תפגשי את זה בחיים".
מעבר לחברויות טובות שהיו ופשוט נעלמו, כי כל אחת פנתה לדרכה, וזה עצוב אך "דרכו של עולם", יש לי חברה טובה כבר המון שנים, בתקופת ההריון (שתינו היינו ביחד) רבנו על שטויות, היא עשתה לי ואני עשיתי לה, עד שבסופו של דבר לא דיברנו. הייתי בטוחה שלאחר הלידה (שפורסמה כאן בפורום, היא לא יכלה לפספס, היא ילדה רק חודש וחצי אחריי) היא תתקשר לאחל מזל טוב ולחדש את הקשר - אך זה לא קרה.. כל כך נפגעתי.. סה"כ לא רבנו על משהו רציני, אנחנו חברות נפש כבר יותר מעשר שנים, אז על כזה דבר מנתקים קשר ולא מתעלים על המריבות כשיש כזו הזדמנות? בסוף, לאחר חודשיים, שוטטתי לי במחלקת התינוקות במשביר, ופתאום היא מופיעה מולי, ושתינו נפלנו אחת על צווארה של השנייה בבכי וחיבוקים כך שכל הסובבים עמדו להסתכל.. ומאז ועד היום חידשנו את הקשר, אבל אני בהחלט זוכרת את הפגיעה שחשתי, העובדה שלא הייתי מספיק חשובה לה כדי שקצת תתעלה על עצמה, העובדה שהיתה מוכנה לוותר עליי לתמיד.
באשר לקינאה - אני מקנאה בהמון חברות שלי, אבל קינאה חיובית , לא שלילית. לאחת יש יותר כסף, השניה חתיכה לא נורמלית, השלישית קרייריסטית , הרביעית התחתנה הרבה לפניי, אבל הקינאה הזו לא שוללת פירגון, אני בהחלט אומרת להן פעמים רבות "איזה כיף לך שאת כזו חתיכה" ועוד הרבה "איזה כיף לך" שונים, אבל זה לא מונע ממני לתת להן מחמאות ולשמוח בשמחתן בכל הזדמנות, כי כשאוהבים וחברים ב-א-מ-ת, לא מתרגמים את הקינאה לרגשות שליליים. אולי עצוב לי לפעמים שאני לא במקום שהן נמצאות בו, אבל בשום אופן לא הייתי רוצה שיהיה להן רע כדי שארגיש יותר טוב, ומעולם לא הרגשתי שהטוב שלהן בא על חשבוני.
אני לא חושבת שיש לך מה "לבדוק את עצמך" איך "נפלת" לקשרים כאלו. נותר לך רק להתפכח התפכחות כואבת ולהבין שלא כל האנשים עשויים מיקשה אחת, לא כולם חונכו לפרגן, ורוב האנשים בעולם מקנאים קינאה מכוערת, לא חיובית, אפילו כשאין על מה, ובטח ובטח כשיש על מה. לא לכולם גדלות הנפש שלא להרגיש רגשות מכוערים . לך ולי זה נראה טבעי, אחרים צריכים "להתעלות על עצמם" כדי להסתיר את זה, ולאחרים זה נראה נורמלי להרגיש כך.
אני כן חושבת שיש חברויות אמת, אני חושבת שאני כן חברת אמת לחברותיי, גם אם לפעמים רבים ומפשלים.
אבל לא כולם אותו דבר, לא לכולם אותה רגישות וטוטאליות ביחסים, לא כולם נאמנים וכו' וכו' וכו'. הרי גם ב"משפחות הכי טובות" לפעמים מתנתקים יחסים לתמיד, בגלל איזה קרב ירושה מכוער, את קשר הדם זורקים הצידה לטובת כסף, אז חברות בוודאי ובוודאי שיכולה להבאיש וזה מאוד כואב, אבל בשום אופן לא באשמתך, לא בך הפגם שנפגעת שלוש פעמים, אלא בכל אחת מהן בנפרד.
בקיצור - אני מאוד מזדהה עם כאבך ומאחלת לך שתצליחי למצוא חברויות אמת שלא תאכזבנה בעתיד - מגיע לך.
|
תוכן התגובה:
|
