בכי של ילד הוא קריאה לעזרה. בכי שלא נענה הוא קריאה לעזרה שלא נענית, כאילו אמרת לילדך "עכשיו אני לא פה בשבילך". שיטת 5 הדקות ברוב המקרים עובדת, אבל היא עובדת משום שייאוש זה משהו שלומדים מהר. אני בוכה, לא עוזרים לי, אני מפסיקה לבכות. לא כי אני לא במצוקה יותר, אלא כי ממילא לא יבואו. אין על מי לסמוך. יש, אבל בערבון מוגבל. הקריאה שלי כרגע לא חשובה לאף אחד. אני לא מצליחה להפעיל את הקרובים אלי על מנת שייעזרו לי.
אנחנו עד עכשיו (שנה ו11) בשיטת הישיבה ליד. לפעמים לוקח 10 דקות ולפעמים שעה וחצי, אבל היא יודעת שתמיד, אבל תמיד, אנחנו שם בשבילה.בלי להוציא מהמיטה, למעט מכאובים.
אגב, אם תחשבי על זה חזק חזק ומזווית קצת אחרת, אולי תגלי ש... בעצם כל היום ייחלת לרגע שבו תשבי איזה חצי שעה בשקט, בלי לעשות כמעט כלום (שום דבר שדורש מאמץ פיזי או מחשבתי), והנה קיבלת. נחמד לשבת כך עם עצמי ולהיות.
תמי.
|
תוכן התגובה:
|