|
26/6/2003 18:27
|
סאלוש
|
מאת:
|
|
תשובה לאנג'ל: איך זה אצלנו...
|
כותרת:
|
קודם כל אני חייבת לומר, שאני די בגישה של ד"ר לייבוביץ'... חוץ מעניין הבכי (וזה עניין מהותי), אבל בכל השאר - אותו דבר: גם אני לא עושה שום דבר כמעט כדי שתישן. גם אני לא מנסה להשפיע על השעות שהיא תישן בהן. בקיצור, זה לא קיים כנושא בעייתי. למרות שלא נראה לי שאתן הייתן מגדירות את המצב כיותר טוב מאצלכן.
אז איך זה אצלנו? כשהיא נראית עייפה, אני משכיבה אותה על הברכיים שלי (או של אורי - עד שהחלה החרדת נטישה). היא בוכה, אני מלטפת אותה קצת, עד שהיא נרדמת. ואז משאירה אותה עלי, עד שרואה שהיא ישנה חזק. ביום - נותנת לה לישון עלי, וישנה גם. בלילה - מעבירה למיטה. זהו. ומסתמן שהשעה המוקדמת מחזיקה מעמד... כבר כמה ימים - איזה כיף!
בקיצור, אם נותנים לתינוק לבכות כשהוא רוצה לבכות (בד"כ כשעייף), ולא מנסים שישן בשעה מסוימת - בעיית השינה די נעלמת. אין צורך להרדים. אין צורך לעשות שום דבר מיוחד.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|