פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

23/7/2003 23:47 לימפומנית מאת: דובה הנה: סיפור עם סוף טוב, עידוד ועצות (ארוךךךךך) כותרת: לפני כ-6 שנים גם אני מצאתי גוש, בגרון. זו היתה בלוטת לימפה (אחד ה"שקדים") שגדלה וגדלה. מתי שהוא הלכתי לרופא שקבע בצחוק עליז שזה יעבור. אבל זה לא עבר ורק המשיך לגדול. הרופא אמר שאני סתם פחדנית. היי דוקטור אמרתי לו אני לא פחדנית אני אמא. יש לי ילדה בת שנה וחצי ואני יודעת שזה סרטן. הרופא טען שזה גיל צעיר לכאלה צרות. אז הלכתי לרופא אחר וקבעתי תור ל-CT ומיד אחר כך לביופסיה שאישרה מה שחששתי ממנו. עד אז לא הייתי חולה כמעט אף פעם וכרטיס קופת חולים שלי העלה אבק איפשהו בבית. ידעתי שאני אצא מזה, התחלתי לחפש רופא שאני סומכת עליו ומצאתי את המחלקה ההמטו-אונקולוגית של תל השומר. מאד מקצועיים. ואת הרופאה הכי מדהימה שם. הרופא הראשון, זה שטען 5 חודשים בחום שאני פחדנית וזה יעבור לבד, היה לחוץ מהתוצאות יותר ממני. "אל תתמהמהי" הוא ביקש, "זה סרטן את יודעת, לא משהו פשוט". דוקטור, הנחתי עליו יד מרגיעה (הוא באמת אדם זהב, רק עשה טעות, קורה), מתו לי כבר כמה וכמה חברים. אף אחד מהם לא מת מסרטן. רבים מתו מרשלנות רפואית כדאי למצוא את הרופא הכי טוב. אחר כך היתה לי חצי שנה של טיפולים : 4 חודשים כימותרפיה ואחר כך הקרנות. לא הייתי מסכנה לרגע. היה בהתחלה שלב של "איזה קריזה" ו"למה דווקא אני" והיו גם מחשבות על בתי שמילא שתישאר רק עם אביה שהוא איש מקסים, אבל היא תשאר גם עם הסבתא (החמות) שהיא אשה רעה ומרעילה , לכל הדעות. הטיפולים היו לא נעימים אבל האמת - מכיון שהיה לי גידול ענק 10 ס"מ ומיד יום אחרי הטיפול הראשון הוא התחיל להתכווץ בקצב מדהים - שמחתי על הטיפולים. אפשר לומר אפילו שנהניתי מהם. הטיפול הראשון עבר ללא כל תופעות לואי ואחרי השני הרגשתי לא כל כך טוב. בשלישי סבלתי ואז גיליתי שיש עוד תרופה נגד בחילות-כימותרפיה , שונה מזו שנתנו לי במחלקה. חולת סרטן אחת שעברה שנה של טיפולים ועוד המשיכה לעבוד בזמן הזה סיפרה לי עליה ואחרי שדרשתי בתוקף , התברר שבארון לא סודי יש גם את התרופה השניה, רק שהם לא תמיד נותנים אותה... הטיפול הרביעי עבר ללא בחילות. נשירת השיער המוחלטת בדיוק שבועיים מהטיפול הראשון - לא הטרידה כל כך. כל החיים היה לי המון שיער עבה ויפה וארוך ושמחתי בעצם ללמוד משהו חדש: אפשר גם בלי. קופת החולים ממנה פאה אבל לא לבשתי אותה יותר מפעמיים. בתל אביב זה מאוד COOL קרחת והרבה אנשים שלא ידעו על מה ולמה שיבחו את "אומץ לבי" ואת החדשנות שלי. את הילדה לימדנו לשיר "קרחת בצלחת" והיא היתה סבורה שמדובר בבדיחה. מה כן היה רע: 1. חולשה, לעיתים היתה תוקפת אותי חולשה ומכיון שהייתי צריכה הרבה פעמים להיות לבד בבית עם הילדה - זה היה הזמן לקנות "קומפי" ו"איתמר" ווידיאו עם קלטות. 2. רגישות למחלות - הילדה , שהיתה כבר בת שנתיים עמדה להתחיל גן חדש. בניגוד להמלצות "כולם"- ביטלתי את ההרשמה. היא היתה שם שבועיים ביחד אתי אבל גם אני וגם היא לא אהבנו את זה וגם ובמיוחד את הילדים המנוזלים שיכולים להדביק אותה ואותי. עליך לדעת כי אפילו נזלת פשוטה או "היה לו וירוס אתמול אבל היום הוא בסדר" עלולים להיות הרי אסון או "סתם" לגרום לעליית חום ולאשפוז. אני קבעתי כללים נוקשים ואף אחד מחברינו / אחינו לא העז להביא אלינו הביתה ילד שאפילו חשוד באולי-מחלה. אין במקרה זה "עודף הסטריה" - זו היתה הדרך היחידה לעבור את זה בשלום. במיוחד יש להזהר מילדים חולים באבעבועות!!! גם אם הגיסה שלך כבר חלתה בזה. 3. אמא של בעלי זו אשה רעה מאוד שתמיד חיפשה איך להזיק ואיך להכנס לורידים. הסברת לבעלי שעכשיו אני מכנסת את כל כוחותי להבראה ולא מוכנה לבזבז את הכח ואת החיים על להתווכח אתה. עניתי לה פעם או פעמיים בגסות מה שתפסיק להתערב (הוא היתה הולכת רכיל עלי, על מחלתי ועל מה שידעה על הטיפולים שלי ועל הקרחת שלי ומה לא... לא הסתרתי מאנשים כלום אבל לא מוכנה לשתף בחיי אנשים לא אהובים עלי). גם סוגיות כמו "אצל מי אתם בליל הסדר" חסכתי לי. אמרתי שאני לא מוכנה לבזבז על זה את שארית החיים (זה נשמע טרגי... אבל זה נכון תמיד (-: ) בקיצור - הורדתי מהחיים מה שהיה לי בהם רע וה שגזל ממני שמחת חיים. חוץ מזה נשארו לי חיים טובים. להסתכל מהחלון על עננים, להביט בבת היפה שלי, לשמוח על זה שפקחי החניה לא נותנים לי דו"חות (אחרי שפעם אחת הבינו ממני שאני חונה קרוב לבית כי אני לא מסוגלת ללכת הרבה מרוב חולשה) ולהנות מהאהבה שהרעיפו עלי חברי ומשפחתי. זה היה חלק חשוב לדעתי בריפוי שלי - ולא כי לפני זה היה חסר לי משהו...אבל תמיד הייתי חזקה ומשען לרבים ועתה נהניתי להיות זו שנתמכת. כל מי שהציע בכנות עזרה - נעזרתי בו. אפילו חברים דתיים שהתפללו את שמי בבית הכנסת תקופה ארוכה. אני לא מאמינה כלל וכלל באלוהים או כוחות עליונים אבל זה בעיני ביטא את האהבה שלהם אלי - וחיזק אותי. עצות: 1. אהבה עד בלי די 2. הבנה ל"שטויות הקטנות" - אם היא לא רוצה פתאום לצחצח שיניים , לא צריך. לא ללכת הגישה של "החיים ממשיכים כרגיל" ההיפך - תנו לה להתמך.להתפנק. 3. אני עשיתי במקביל גם טיפול סיני וגם בצמחי מרפא - אצל מומחית בתחום , זה הקטין את הנזקים לגוף שגורמת הכימותרפיה. 4. קראתי כמה ספרים : יש שני ספרים של ד"ר ברני סיגל (בעברית) - מאד עודדו אותי. אינני זוכרת כעת את שמם. 5. ניסיתי לרצות את נפשי וגופי ככל שאפשר . אם נדמה היה לי שאני צריכה להריח ריח טוב בבית - מיד השתדלו שיהיה לי. 6. הבנה שמה שקשה במחלה הזו זה הטיפולים. לא המחלה. הבעיה זה לעבור את הטיפולים בשלום. 7. המנעות מחלטת מחשיפה למחלות/חיידקים (פעם נשרטי ברחוב סריטה מדממת וממש ברחוב מצאתי צמר גפן ובושם שהיו לחברתי וחיטאתי את זה "על המקום") 8. שמיעת "סיפורים טובים" - אני פניתי לאנשים , זרים לגמרי, שהסכימו לדבר על מחלתם , והחלימו ממנה, ושמחתי לשמוע סיפורים קשים משלי , שנגמרו בטוב. שמעתי הרבה כאלה , אגב. כיום מתקשרים אלי לפעמים ומבקשים ממני לספר. 9. חוש הומור מהסביבה ומהחולה. כשאמא שלי שמעה על מחלתי היא מיד נכנסה לתפקיד שאני קוראת לו "האם השכולה" בכתה הרבה ומילאה את כולם בסיפורים על איך רע לה ואיך היא לא ישנה בלילות ורק מרטיבה את הכרית. ביקשתי מאחותי שתאמר לה לא להתקשר אלי ולא לשוחח עמי עד שתסגל לעצמה גישב יותר חיובית כי זה מחליש אותי שכבר מספידים אותי. אחרי כמה ימים אמי הבינה ומאותו רגע התנהגה "למופת" . מי שלא הבין שהשמועות על מותי מוקדמות במקצת - לא הייתי עמו בקשר. בלי כעס, רק באופן פרקטי.זה כלל חברה טובה (עד אז) שטענה שהיא לא יכולה לראות אותי ככה (== עם קרחת) כי היא מניקה והצער שלה עליובר בחלב אל התינוק. אז היא לא ראתה אותי. 10. לחפש מידע ספציפי באינטרנט - חשוב לדעת הכל. ללימפומה יש המון תרופות חדשות שלא בסל הבריאות . עידוד: יש כ-30 סוגי לימפומה. יש לימפומה הודג'קין שהיא הנפוצה אצל ילדים , אחוז ההחלמה ממנה הוא בין 90 ל-95 אחוזים. לי היתה לימפומה נון-הוג'קין , וזה גם עבר. אני מכירה הרבה סיפורי החלמה. מקוה שעזרתי ... החלמה מהירה!!!! תוכן התגובה: תגובות נוספות 22/7/2003  15:18 אני מכירה.. - רונה 22/7/2003  16:35 האם ידעתן שיש טיפול אלטרנטיבי שידוע זה שישים שנה - שרה 22/7/2003  16:43 סיפור קשה עם סוף טוב - עדי אמא של יובל 22/7/2003  16:51 לא מכירה סיפורים אבל מתפללת שתעבור את זה ותחלים בקרוב. (ל"ת) - אורלי של ליאור 22/7/2003  19:38 אלהים! בריאות והחלמה שלמה לקטנה. ליבי איתך. (ל"ת) - איריס גוב 22/7/2003  20:54 הלוואי ויכלתי לעזור!!! שולחת המון אנרגיות חיוביות והחלמה מהירה. (ל"ת) - טלי א. 22/7/2003  21:01 דובה יקרה, הנה שני לינקים שאולי יעזרו לך, - נירה 22/7/2003  21:35 אני מכירה מקרוב... - קרן 22/7/2003  23:26 דובה יקרה - אין לי עצות או אינפורמציה - רק תפילות לשלומה... (ל"ת) - שרי 23/7/2003  09:59 מצטרפת לתפילות תהיו חזקים (ל"ת) - Adi 23/7/2003  10:01 דובה יקרה- מצטרפת לתפילות... (ל"ת) - לירון 23/7/2003  11:34 תודה רבה על שיתוף הפעולה (הכוונה לתפילות) ובמיוחד על הסיפורים החיוביים. זה אכן נותן תקווה! (ל"ת) - דובת גריזלי 23/7/2003  13:13 דובה יקרה, מאחלת החלמה מהירה לקטנה! (ל"ת) - סאלוש 23/7/2003  17:02 דובה , אולי תיקני להם מתנה - ענת סימון 23/7/2003  19:43 ואם בספרים עסקינן - תיתי 23/7/2003  23:19 כן, תודה על המלצות הספרים. הספר של שרה חמו מצוי אצלנו, אנו קרובים אליה קרבת חיתון וחמותי עבדה אצלה בצימר... (ל"ת) - דובת גריזלי 24/7/2003  04:55 ללימפומנית - את יודעת, זה גם כמו סוג של סיפור לידה... - annat 24/7/2003  10:52 ואוו לימפומנית, איזה סיפור מדהים - אסנת ש. 24/7/2003  13:21 לדובה - רק בריאות וללימפו' - ברשותך אני מדפיסה ומעבירה לחברה (ל"ת) - מ 24/7/2003  13:24 לדובה - רק בריאות!!! וללימפו' - ברשותך אני מדפיסה ומעבירה לחברה - מ 25/7/2003  16:11 אסנת ש. , מ', ענת - תודה רבה על ההתיחסות ועל החיבוקים ואיחולי הבריאות - לימפומנית 25/7/2003  17:17 לימפו' (לשעבר, שלא תדעי צרות!), את גדולה מארץ הגדולים! - דובת גריזלי

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש