עצובה יקרה - קבלי את מה שאני הולכת להגיד לך כנכתב לא מתוך בקורתיות אלא מתוך רצון להכניס לפרופורציות ולנסות לעזור - כמו שתיתי אומרת - תחליטי אם את ההורה או סתם האדם המבוגר ביותר בבית....
למקרא דבריך זה נשמע כאילו את מנהלת פה מערכת יחסים עם אדם בן גילך, עם בן זוג ולא עם ילד בן חמש וחצי...
יש לי תחושה שקצת התבלבלתם בכיוון - ומרוב שיש לך רגשות אשם על מה "שעשית" לו הם עוברים אליו והוא מרגיש שמותר לו לדרוש, כי מגיע לו פיצוי, ועכשיו זה המבחן שלכם - אם תמצאו את הדרך להעמיד אותו בחזרה במקום - לתת לו את כל החום והאהבה והבטחון אבל בלי לאפשר לו להיות רודן קטן, להכיל אותו, על פחדיו ,כעסיו ותסכוליו מהמצב החדש אבל ללמד אותו להסתגל אליו כי זה המצב. לגרום לו להכיר בעובדה שלא פשעתם כלפיו, שאתם לא "חייבים" לו פיצוי, ובפירוש לא להתייחס אליו כאל שווה - הוא הילד ואתם ההורים - אתם צריכים להנחות אותו, לתמוך בו להציב את הגבולות עבורו, לעשות את העולם שלו בטוח גם כשהוא משתנה... נשמע לי שבהחלט יכולה לעזור לכם קצת עזרה מקצועית, להכוונה...
בהצלחה...
|
תוכן התגובה:
|
