5 שנים הפרש בין הילדים הוא הפרש נפלא. הילד כבר גדול, מבין ומתקשר וזה מקל מאוד על כולם אבל כמובן שיש אבל: 5 שנים הוא היה האחד והיחיד והנה נפלה עליו הצרה הזו שגוזלת את תשומת ליבך, ליבו של אבא ושל כל הסביבה שעושה פוצי-מוצי לצרה, כי מי יכול לעמוד מול תינוקי.
בנך הבכור כועס ובצדק ונפלא שהוא מוציא את זה החוצה ולא שומר בבטן. זה מעיד על קשר פתוח וקרוב בניכם (אחרת הוא לא היה מעז). אם תורשה לי דוגמא אישית בני בן החמש שר שירים שכל מילותיהם קללות לפיצקי שלנו. (אתה טיפש, אתה מטומטם והלואי שתלך מפה) אין ספק, פואטיקה לשמה.
חודש וחצי זה לא הרבה זמן לילד שנפלה עליו "צרה גדולה" שכזו. חישבי עלינו כאנשים מבוגרים כמה זמן לוקח לנו להתאושש ממשברים.
לבכות זה בסדר וההסבר שנתת לו נהדר לטעמי, אין כמו האמת. קחו לכם את הזמן להתארגן מחדש כמשפחה. המשיכו לעמוד על סדר היום והדברים שחשובים לך, גבולות ושגרה שומרים על הילדים, לא מזיקים להם. והכי הכי חשוב (וקשה) להכיל, להכיל, להכיל את הקשיים של כולכם. בסוף עובר המשבר ונותרת משפחה אוהבת ומחוזקת יותר.
ואיך עמיתנו היה אומר?
אושר!!!!
|
תוכן התגובה:
|
