|
23/7/2003 00:03
|
ליאתיתי
|
מאת:
|
|
עדי מתוקה
|
כותרת:
|
קודם כל - תרגישי טוב טוב טוב ומיד! ודבר שני, אני לא יודעת מהן האמונות ה"רוחניות" שלך, אבל משערת שכבר כולם בעניין של הקשר החזק מאוד מאוד שיש בין הגוף שלנו לנפש. דלקות גרון (מה שסבלתי ממנו שנים ובכמויות מסחריות) - זה אומר שאת מחזיקה משהו בגרון ולא אומרת. וכדי שתפסיקי - את צריכה למצוא מה זה - ולהגיד. זו אופציה אחת. אופציה שניה שהיתה לי למחלות הלא ברורות שתקפו אותי אחת ללא הרבה זמן היתה הרווח מהן. עכשיו, לצערנו כאמהות כמעט ואין את כל הצ'יפורים שמלווים את המחלות המתוקות עם קצת חום והרבה קוצי מוצי, אבל אצלי לפחות זו היתה דרך נורא ברורה (היום היא ברורה (:) לצאת לחופש. אז היום אני עוקבת אחרי, ואם אני מרגישה שאני חייבת התנערות רצינית מכל העומס - אני מבקשת ולוקחת. וטפו טפו טפו טפו טפו לא חולה (טפו). טל לעומת זאת, בתור גבר מפנים, מתעקש לא לבקש חופש, לא לכעוס כמו שצריך, לא להגיד הכל.. ואז יוצאת לו מיגרנה, או אם זה ממש משהו רציני - אוסף של מיגרנות.. ובקיצור - אנחנו בתהליכי למידה. אבל את יקרה זקנה שלי, אולי תפרגני לעצמך איזה טיפול, משהו שיכלול פיסי ונפשי (אולי שיטת אבי גרינברג?), תוציאי, תלמדי, תתפנני ותרגישי שוב טוב. מה את אומרת? חיבוק, ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|