גם אני לא הייתי מסוגלת להשאיר את הגדולה שלי ללילה לפני שהגיעה למה שנתפס אצלי כגיל התבונה - גיל שבו יכלה להבין את ההסברים שלי ולהפנים את העובדה שנחזור. למעשה, רק לאחרונה, בגיל שלוש וחצי, היא ישנה לראשונה אצל סבא וסבתא (והייתה מאוד גאה בעצמה על הגבורה). הפרידה היחידה שלנו לפני כן הייתה בלילה בו ילדתי את פיצ, ואז נאלצתי לנחם אותה בשירי ערש דרך הסלולרי (עם פתיחה 8, צירים תכופים ולחץ נוראי על שלפוחית השתן...)
על התינוק שלי אין בכלל מה לדבר - אף שנדמה לי שלו יש אישיות אחרת, ועם המטפלת האהובה שלו הוא כנראה היה נשאר בחפץ לב.
אבל אני לא משוכנעת שדרכי היא הטובה ביותר, ואני מניחה שכמו בכל דבר אחר, גם כאן יש עניין של הרגל. לראיה, שילדיי וגם אני מקבלים את העובדה שאנחנו נפרדים בכל בוקר...
מכל מקום, לפני קבלת ההחלטה ראוי לשקול את מידת ההיכרות של התינוק עם הבייבי-סיטרים המיועדים וכמה הוא בכלל נוהג לבלות עם זרים, בעיקר שלא בנוכחות ההורים. פרידה לשלושה ימים ודאי תהיה קשה לתינוק שרגיל לבלות 24 שעות ביממה עם אמא, במיוחד אם הוא יונק. כדאי גם לחשוב האם יש לתינוק מנהגי אכילה או שינה, שרק ההורים שלו יודעים לספק. ובכל מקרה, נראה לי עדיף להשאיר את התינוק בסביבתו הטבעית ולא להעביר אותו לבית הסבים - שוב, אלא אם כן הוא רגיל לבלות שם הרבה מזמנו...
|
תוכן התגובה:
|