ואני ממש ממש לא בלחץ, חוץ מזה שכולם מנסים להלחיץ אותי... מצידי שיבוא מתי שבא לו (טוב, בואו נגיד תוך שבוע 10 ימים, כי אביגיל המיילדת רוצה לצאת לחופש), אבךל צריך להזהיר את כל היולדות בפוטנציה מהעניין הזה, החברים מצד אחד, מלאי כוונות טובות אבל כאיש אחד: בטח חם לך, בטח נמאס לך, מה חדש (על כך אני עונה, שהדולר ירד, הבן של שרון הסתבך ומעבר לזה נאי לא קוראת עיתונים...), ומתי אני מתכננת ללכת לביה"ח לקבל זירוז. ומהצד השני: המערכת הרפואית, גם היא מלאה, בדרכה, כוונות טובות וכיסוי תחת, איך ישאירו אשה בשבוע 41 בלי בדיקות יומיומיות עד שיוציאו לה את המיץ בכל זאת. אני מצידי מאמינה שאם משהו לא היה בסדר, אצלי או אצלו, הייתי כבר מרגישה: פחות תנועות בשעות הקבועות שלנו, עייפות, מיחושים - משהו. אז זה לא שאני לא משתמשת בנפלאות הרפואה המודרנית כגון מוניטור וכד', אבל הייתי שמחה אם היו מעודדים אותנו גם לסמוך על עצמנו, להכיר את גופנו, זה כל כך הרבה יותר הגיוני...
בכל אופן נראה לי שבאמת אדלל את המינון המומלץ, וחוצמזה, אולי בינתיים הוא יחליט להגיע.
וסליחה ששגעתי אתכן עם כל ההודעות בכל העמודים האלה...
ענת
|
תוכן התגובה:
|
