1) אני נספח לא נספחת
2) לגבי סיבוכים לטווח ארוך, הם קיימים גם במחלות נגדם מחסנים, בכל אופן הרבה יותר קשה לבחון אותם בגלל שנכנסים עוד הרבה גורמים.
כמו שכתבתי הכי קל להסתכל על שיעורי התחלואה ולראות לדוגמא שבשנות ה 40 היו מגיפות פוליו בכל העולם ומאז כניסת החיסון לשימוש ירדה התחלואה בפוליו באוכלוסיה המחוסנת, וגם שמיקרים בודדים של פוליו קורים בד"כ בקרב הלא מחוסנים.
עכשיו כדוגמא אפשר לשאול, האם באנשים שחוסנו נניח בשנות ה 50 עלה שיעור מקרי הסרטן לאורך השנים? אבל ההשוואה הזו בעייתית כי אנשים שחוסנו חיו מן הסתם בארצות המתועשות ולכן היו חשופים יותר לגורמים מסרטנים אחרים. בקיצור השאלה לא פשוטה אבל המחקר הרפואי עושה מאמצים להתמודד איתה.
מהמעט שקראתי באתר חסון ובאתרים נוספים הרושם שלי הוא שהמתנגדים במודע או לא במודע מייחסים לחיסונים תופעות שאינן נגרמות כתוצאה מהחיסון. הם מעלים ספקולציות כמו לייחס עליה בשיעורי תחלואה במחלות אחרות לחיסונים, טוענים שאין טעם לחסן נגד מחלה אחת בלבד (סוג אחד מתוך 5 של דלקת קרום המח) ומצד שני גורסים שמערכת החיסון בנויה להתמודד עם מחלה אחת בלבד בכל פעם.
הגרוע מכל לדעתי שחלק מהמתנגדים למתן חיסון מאשימים את הרפואה הרגילה בהסתרה של עובדות, ובמקום לטעון טענות לגופו של עניין הם אלה שלמעשה מפזרים ערפל.
בסופו של דבר למרות שלדעתי צריך לחסן, כל אחד צריך לקחת את ההחלטה לבדו. למרבה הצער תמיד יהיו מקרים שההחלטה תהיה שגויה (ולא משנה אם החליטו בעד או נגד חיסון) כי גם החיסונים אינם בטוחים ב 100% וגם המחלות גורמות לעיתים נזקים קשים.
|
תוכן התגובה:
|
