הי, גם אצלנו היה אותו סיפור... פשוט זעקות מרות כל פעם שהושם בסלקל. (לפדיון שלו בנתניה לקח לנו ארבע שעות להגיע מירושלים, בגלל שעצרנו כל הזמן)
אז בהתחלה באמת נשברתי, והפסקנו לנסוע למרחקים ארוכים. גם קיצצנו בנסיעות באוטו בעיר. לגמרי להפסיק לא יכולתי אז מצאנו כמה פתרונות:
קודם כל, מהרגע שראינו שהוא נהנה מהמובייל שלו (בערך בגיל שלכם - ששה-שבעה שבועות) שמנו לו קשת עם צעצועים מעל הסלקל. לא מחזיק לאורך זמן אבל משעשע אותו כמה דקות טובות.
לדבר איתו! מהרגע הראשון, ועד כמה שאפשר. פשוט להשמיע לו קול, לשיר לו. אם אפשר - לתת לו יד (לפעמים אני מושיטה לו אצבע גם כשאני לבד באוטו, נוהגת) זה מאד עוזר.
פטנט שגיליתי לאחרונה: פעמונים! אם זה מגיע לכדי בכי נורא, ששום דבר לא מרגיע אותו, אז דנדון פעמונים חזק גורם לו לפקוח עיניים ולהתחיל לעקוב אחריהם. (קראתי שקולות גבוהים בכלל מושכים את תשומת ליבם - אז הנה).
חוץ מזה כמובן, כל מה שכבר אמרו לך - לנטרל כל מה שעלול להעיק עליו, לודא שהוא מוכנס לאוטו שבע, נקי, הכי מרוצה שאפשר. אחרת כל דבר קטן מקפיץ אותו. או הכי טוב, וזה אנחנו עושים עכשיו בנסיעות ארוכות, להשתדל לנסוע כשהוא ממילא ישן (כלומר אם אפשר לדחות את הנסיעה לשעות הערב). ככה מגיעים הכי מהר ובשקט.
ולסיום... ממרום שלושה חודשים+... גם זה משתפר. לקח זמן, ועדין הוא מתעצבן מדי פעם וצריך לעצור כדי להרגיע אותו, אבל הרבה הרבה פחות. אפשר להגיע ממקום למקום.
|
תוכן התגובה:
|
