תגידי, באיזה גיל בדיוק הגיע יום החיוכים המיוחל שהפך את חייכם? יותר משלושה חודשים או פחות? בזמנו היינו בני מזל הרבה יותר מכם: גזים רק בערבים, פעמיים עד שלוש בשבוע. כל החברות המנוסות שלי אמרו שאחרי גיל שלושה, מקסימום ארבעה חודשים זה יעבור כמו שעון (וכך היה פחות או יותר), אך בעלי התעקש שהכול תלוי בתזונה שלי! ניסיתי בלי ביצים, ניסיתי בלי דברי חלב, ניסיתי בלי קמח חיטה, ניסיתי בלי בשר, בלי פרות הדר, שילובים של כמה מן הנ"ל, היו קצת הבדלים בתוצאות, אבל לא משהו ברור. עכשיו אני מבינה שאפשר להשקיע בעניין הרבה יותר.
וכבר היו לי רמזים לכך. נועה הגדילה עשות למען אביתר בעיקר במה כן לאכול ולשתות, וחברה אחרת שלי (שנכנסת לכאן מדי פעם בפעם) דבקה בענף מסוים של הרפואה הסינית; היא אכלה פחות או יותר רק אורז עם מגוון גדול של ירקות בחודשיהן הראשונות של שתי בנותיה (מראש, מן היום הראשון כמעט) והן לא ידעו מה זה גזים אפילו יום אחד!
וכמו שכבר כתבתי פעם, משום מה ברוב המשפחות שאני מכירה הבכור סובל מגזים מן הילד השני, השלישי עוד פחות... כמובן יש חריגים, יש שדווקא ילד שני או שלישי נולד רגיש, אבל בממוצע זה מה שצפיתי. סימן שיש לנו מה ללמוד בנושא.
שימשיכו החיוכים!
|
תוכן התגובה:
|