אני עונה רק כעת כי חזרתי מחופשה.
מסכימה עם כל ההסברים שהוצעו לך קודמותיי, ובמיוחד עם זה של אמא11 - הרבה פעמים ההתעלמות הזו היא ביטוי של כעס, "איך עזבת אותי". במיוחד בגיל הזה, בו צפויה התקשרות ואבחנה ברורה בין ההורה וזר, זה צפוי לקרות. מכיוון שלא השארת אותו עם זרים, אלא עם אנשים מוכרים, לא היה קושי בפרידה ממך, אבל עדיין החוויה היא של עזיבה וכעס. אני הייתי בודקת לראות איך הוא מגיב בפעמים הבאות, וגם אומרת לו משהו לפרידה כשהולכת: ביי חמוד, אמא יוצאת עכשיו ותחזור אחר הצהרים, או משהו קצר בסגנון.
ובאשר לעלבון... אכן. אנחנו מושקעות בהן ריגשית כל כך, שכל תגובה שלהם מקפיצה אצלנו משהו. אם הם לא מגיבים זה מעליב, ואם הם מגיבים בבכי ובצעקות נרגיש אשמות ויכאב מאד, ואם הם מגיבים בדרך שלא ציפינו זה יעורר חרדה וחשש לשלומם. בקיצור - מה שלא יהיה, זה יעורר רגשות עזים כלשהם. טוב שיש איפה לשתף ברגשות האלו.
להתראות,
אורית
|
תוכן התגובה:
|
