תראי בלו, בעיקרון ההבדל בין דכדוך לדיכאון (ויתכן כל דבר על הרצף שבין השניים) הוא באורך המשכות התחושות. 50% עד 80% מהיולדות מראות סימנים האופיניים לדכדוך. הוא מתחיל מס' ימים לאחר הלידה ונמשך כשבוע עד 10 ימים. סימפטומים: בכי, רגזנות, מתח, חוסר מנוחה, נדודי שינה, חוסר תאבון, דאגה, חרדה, קושי בהתמודדות עם מטלות יומיומיות, מעבר חד מעצב לאושר או להיפך, תחושת חוסר שליטה, עייפות קיצונית, רגישות יתר, קשיים בריכוז.
מה עושים? חשוב לקבל את זה כדבר טבעי ונורמלי, לדעת שזה חולף, ולספק
ליולדת תמיכה נפשית ופיזית.
דיכאון לאחר לידה- עד 20% מהיולדות לוקות בדיכאון לאחר לידה. בניגוד לבייבי בלוז הוא לא מפסיק כ"כ מהר ונמשך שבועיים ויותר. יכול להיות בדרגות שונות, ואף להימשך מס' חודשים. הסימפטומים דומים למקרי דיכאון אחרים, הם באים והולכים ורמתם משתנה: נטייה לבכי, עצבות, ייאוש, תחושת אשמה, אפיסת כוחות, נדודי שינה, רגשות שליליים כלפי הסביבה- בד"כ בן הזוג, לפעמים התינוק, העדר הנאה ושמחה, חוסר יכולת לקום בבוקר, חוסר יכולת לתפקד, חוסר תקווה, חוסר אונים , אבדן התעניינות, הנאה ושמחה, שינה מרובה, תאבון ירוד או מוגבר, עייפות, האטה והססנות, שכחנות, ירידה בריכוז ובקשב, רגשות אשם בקשר לתינוק, ירידה בהערכה העצמית ובביטחון העצמי, מחשבות תוקפניות בנוגע לתינוק או לעצמך, חרדה, מצוקה נפשיות ואי שקט (רגזנות, עצבנות, פחדים, כפייתיות).
טיפול: שיתוף אדם קרוב, התייעצות עם מומחה (פסיכולוג, רופא משפחה, מומחה אלטרנטיבי מועדף).
בשני המקרים:פשוט לתמוך ולהיות עם אצבע על הדופק.
עוד דברים שכדאי לה לעשות כרגע- לצאת לטיול ביום יפה עם התינוק במנשא או בעגלה, לדבר עם חברות במצב דומה, להיכנס לפורומים תומכים, למצוא זמן לישון ולנוח, להקפיד "לקום" בבוקר- להסתרק, להתלבש, להתאפר, לא להישאר לבד לפרקי זמן ארוכים בימים הראשונים. לקחת עזרה הביתה. לעשות דברים העשויים לשמח אותה (בהסכמתה כמובן- שבוע אצל אמא, פגישה עם חברים, ארוחה טובה, ביקור במספרה, בגד חדש, מסאז'...). השתתפות בכל קבוצת תמיכה אחרי לידה או בקבוצת הדרכה לאמהות יכולה להקל על הסתגלותה.
כיום יש מרכזי אישפוז, באם באמת זה יתפתח לדיכאון, אשר מקבלים ומאשפזים אמא עם התינוק (כי הרי הפרדה יכולה להזיק לשניהם).
תעדכני אם כן, אוכל לתת לך טלפונים במקרה הצורך. המייל שלי מצורף...
תמי (גינטר נותב) (מדריכת הכנה ללידה).
|
תוכן התגובה:
|
