בהתחלה לא הסכמתי לממתקים בכלל וכל בייביסיטר אצל סבתא לווה באזהרות חמורות. כשהבנתי שלא אוכל להתחמק מהתופעה כי היא רואה גם ילדים אחרים- הרגשתי צורך להגביל. לאחר התייעצות עם פסיכולוגית הפסקתי. ואף יותר מזה: כפי שהומלץ לי, הורדתי את הממתקים למגירה בגובה שלה והתעלמתי לחלוטין מהכמויות שהיא אכלה. אז נכון, בשבועות הראשונים היא גרה ליד המגירה אבל לאט לאט זה התמתן. חוץ מזה, שאני כמעט לא קונה ממתקים הביתה וזה הפך להיות עניין שולי לחלוטין. אם רוצים משהו מתוק- אז יש זמין, אבל כבר אין את המו"מ המתיש על כמויות הממתקים כל יום מחדש.
|
תוכן התגובה:
|