ועל זה אין כל ויכוח. וכמובן שכל אמא חופשייה להחליט מה היא בוחרת. אבל קיימת בעיה שמשך תקופה ארוכה מאד התייחסו אל הנקה כאל עוד סוג של דרך אפשרית להזין תינוקות. כלומר - זה פחות או יותר אותו הדבר כמו מתן פורמולה. עד היום אני פוגשת הורים אצלי במרפאת קופת חולים, שלמשל הפסיקו להניק כי אמרו להם שתרופה מסוימת אסורה בהנקה, אבל "היום יש פורמולות כל כך טובות, שזה הרי לא ממש משנה, נכון?" וגם הם, וגם הרופאים שהמליצו להם, באמת מאמינים בזה. שנים רבות המחשבה היתה שבעולם השלישי באמת מאד חשוב להניק, כי אין מים נקיים, אין פורמולות טובות, יש סיכון גבוה למות משלשולים, ובעולם המערבי, בו ניתן לעשות סטריליזצהי, להרתיח מים וכו', למעשה אין הבדל משמעותי. רק בשנים האחרונות מתבררת הטעות. כמו שאמר לי פעם מנהל מחלקת תינוקות: "לפני 15 שנה חשבנו שמצאנו את הפורמולה האידאלית, ונפתרו כל הבעיות עם הזנת התינוקות. היום אנחנו יודעים שאין כל אפשרות בעתיד הנראה לעין למצוא תחליף לחלב אם". משך שנים היה מקובל שדרך הזנת התינוק היא רק עוד אחת ההחלטות שעל האמא לקבל, כמו לבחור את צבע חדר הילדים, האם לחזור לעבודה או להשאר בבית וכו'. התייסו לזה כאל עניין של סגנון, או אופנה. ורבים עדיין מתייחסים לזה כך. כמו שאמר רופא מאד בכיר במערכת הבריאות: ההחלטה אם להניק או לא היא כמו ההחלטה אם להיות צמחוני. יש הרבה תחליפים לבשר, וגם לחלב אם - אז מה הבעיה? ללא ספק כל אם רשאית להחליט איך היא מעדיפה לגדל את ילדיה. יש לי קרובת משפחה מעשנת כבדה. עוד בהריון הראשון היא דרשה באופן חד משמעי שאף אחד לא ידבר איתה על הנושא, היא לא מתכוונת להפסיק לעשן. מאז יש לה כבר ארבעה ילדים, היא ממשיכה לעשן כל ההריונות ולאחריהם, ואנחנו לא אומרים דבר. והילדים נחמדים, חכמים, בריאים באופן סביר. אז כמובן שזו זכותה. וגם כאן - עדיפה אמא מעשנת ורגועה, מאמא לא מעשנת ועצבנית. אבל האם זה באמת נכון? האם אין כאלה החושבים שזה לא הוגן שהיא מעשנת בבית? למרות ששניים מהילדים עם נטייה לאסטמה וצפצופים? אבל לאחר שפעם אחת הוסבר לה הקשר לעישון, ההחלטה שלה. לסיכום - ללא ספק זכותה של כל אשה לא להניק, או לעשן, או לתת לילדים שלה כל היום קולה ולחם עם שוקולד. אבל לעיתים הרושם הוא שחלק מזה נעשה מתוך חוסר ידיעה, או מתוך חוסר רצון לדעת, וזה כנראה מה שכל כך גורם לאנשים להתווכח. לדעתי בהחלט יש מקום להעביר מידע, ולא להמנע מכך כדי לא לגרום אי נוחות למי שאינה מניקה. אבל אין מקום לשיפוטיות. ואני משתדלת לנהוג בדרך זו. אני לא אמנע מלספר על משמעות ההנקה, רק כדי למנוע מאמהות רגשות אשם. אבל אני בודאי לא אאשים אותה, או אלחץ עליה, או אתווכח איתה, אם ההחלטה שלה התקבלה לאור העובדות הידועות.
|
תוכן התגובה:
|