אמא שלי מאד מוטרדת מהעובדה שבגלל שאביתר יונק, אני אף פעם לא יודעת באמת כמה הוא אכל ומתי הוא יהיה רעב שוב. מאד נח לה שכשאני משאירה אותו איתה אני משאירה להם בקבוקים עם 120 סמ"ק (שאוב, לא לצעוק) והיא מדווחת לי בשמחה 'אכל הכל ולא השאיר' / אכל והשאיר...' / אכל וירצה שוב בשעה...'. וכשאנחנו שם והוא לא מרוצה ואני מנסה ציצי, היא תמיד שואלת 'מתי אכל לאחרונה / כמה אכל' ואף פעם לא מסופקת מהתשובה.
אחיי ואני לא ינקנו. לא כי היא לא רצתה, אלא כי לא הצליחה, ולא עלינו במשקל וכו' וכו' ותמ"ל בקיצור. היא מודעת עקרונית ליתרונות ההנקה אבל באמת לא מבינה למה אני מתעקשת. לא שקשה לי או שאני מתלוננת - פשוט בגלל הענין הזה של החוסר ודאות. ואביתר תינוק מאד מרוצה, אי אפשר לחשוד בו שהוא לא אוכל מספיק.
ועובדה. בפעם האחרונה שהדבר הזה עלה, סיפרתי לה על מחקרים שמראים שתינוקות שינקו מקבלים ניקוד גבוה יותר בבחינות אינטליגנציה. רק רציתי להנחית טענה ניצחת, למה בכל זאת כדאי להניק. היא ממש נעלבה, 'מה, לא מספיק לך כמה שאת חכמה את צריכה עוד?' כאילו אני מאשימה אותה בכך שלא ינקתי.
לעניננו, אני לא חושבת שמדובר רק בגסות ובשחצנות מקומית. בודאי שזה חלק מהענין. אבל תחשבו למשל כששואלים אותנו אם התינוק ישן על הבטן. כמה מאיתנו מפחדות להודות בכך...? יש לנו בת-דודה עם שבעה ילדים, שאת הראשון השכיבה רק על הגב, את השני רק על הצד, את השלישי כבר רק על הבטן. אבל כמה נזיפות היא חטפה בדרך... למה? כי ככה אמרו. וכולם מאמינים בצדקת הדרך.
הפתרון שלי, כשאני מספיק חזקה, הוא פשוט לדעת יותר. לא להתווכח, לא להיכנס לזה בכלל. לא להגיב. אם אני יודעת מה אני רוצה, לא מבלבלים אותי. השאלה היא, אם אני יודעת מה אני רוצה... (אגב, בדיוק היה לי ויכוח עם חברות נטולות-ילדים על סיכונים בברית. מכיוון שאין להן מושג אבל הן 'יודעות מה צריך' הויכוח התחיל מר ונגמר מהר מאד - הבנו שאנחנו לא מדברות אותה שפה) אבל ההנקה היא נושא מאד רגיש, לדעתי, כרגע. דוקא בגלל שיש עדין פער עצום בין התיאוריה לבין המעשה, או במילים אחרות - כולם יודעים שזה חשוב, אבל זה לא בא בקלות. צריך לעבוד על זה קשה. אולי בעתיד, עם הפופולריות של יועצות הנקה, זה ישתנה. לטובת התינוקות שבדרך.
ובינתיים, לא להתעצבן! חבל על האנרגיה שלנו.
נועה
|
תוכן התגובה:
|