|
11/10/2003 00:43
|
אמא אחת
|
מאת:
|
|
ושוב חזרתי לקרוא את דברייך
|
כותרת:
|
כי ממש קשה לי להאמין שאת באמת נוהגת כך. שמישהו מסוגל לנהוג כך.
ושמתי לב שבהתחלה את כותבת ש"על הידיים" לגיטימי מבחינתך, אבל אם היא בוכה על הידיים, והיא לא רעבה, סימן שהיא רוצה לבכות.
איך הגעת למסקנה המוזרה הזאת? עצם העובדה שאת לא יודעת למה היא בוכה אומר שהיא רוצה לבכות?? עצם העובדה שאחרי שהיא בוכה ובוכה היא נרדמת לבסוף (מתוך יאוש??) זה אומר שהיא רצתה, או היתה צריכה לבכות? עצם זה שהיא מתעוררת אחרי שינה עם חיוך זה אומר שטוב שהיא בכתה? תאמיני לי, גם אם מרגיעים תינוק והוא נרדם הוא מתעורר עם חיוך.
עצם זה שאני לא תמיד מוצאת דרך להרגיע את התינוק שלי זה אומר שטוב לו לבכות, והוא רוצה לבכות? אולי זה אומר שלא גיליתי איך לעזור לו. אבל אולי פעם הבאה אני אגלה. שלא לדבר על מצב שאני יודעת איך לעזור לו, אבל אני מסרבת, כי לדעתי טוב לו לבכות. איך את מסוגלת להחליט כזו החלטה? בכי הוא סימן למצוקה. הוא הדרך שהטבע ברא כדי להזעיק עזרה.
אני מצטערת שאני שוב ושוב כותבת, אבל אני שוב ושוב קוראת את דברייך, כדי להבין, כי אני יודעת שאת אוהבת את ביתך, אבל אני פשוט לא מסוגלת.נראה לי שהדרך הזאת הולכת נגד אינסטינק בסיסי ביותר בטבע - לעזור ליצור במצוקה. אפילו ילד בן שנתיים מבין שתינוק בוכה הוא במצוקה ומנסה לעזור לו. לא סתם אמהות מספרות שהן "לא מצליחות" לעמוד בזה, או "נשברות". זה ממש נוגד כל אינסטינקט.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
