נמאסה כבר ההתעסקות הזו בכן כסף, לא כסף. אפשר היה לחשוב שזהר ויעל עושות מיליונים על גבם של החלכאים והנדכאים (והלוואי ובאמת היו מרוויחות כראוי מהמשחקייה הזו). שתי אמהות צעירות, העובדות במשרה מלאה, ובכ"ז מצאו בליבן את הכוחות לפתוח את הבית הפרטי בפני אמהות צעירות אחרות. ליצור מקום בו אמהות תוכלנה להגיע על זעטוטיהן, לכמה שעות של בילוי יחדיו. מה רע? העובדה שביקשו תשלום? אולי הן גם צריכות לממן את האוכל והשתיה, והניקיון, והמשחקים לרווחת כולן? לא מזמן פתחה כאן ענת דיון בנושא הפוסטפרטום. רבות הנשים שהשתתפו בו, והעלו על הכתב את ייסורי החדשים הראשונים, העייפות והבדידות. אז חוץ מתמיכה, מצאה זהר לנכון להציע גם משהו קונקרטי. פעם בשבוע, מקום בו אפשר יהיה להפגש עם עוד אמהות צעירות, לכמה שעות של יציאה מנבכי מעמקי הקושי. אני זוכרת גם הצעה של זהר, שמי שידה לא משגת ורוצה להגיע, תוכל לקחת חלק במערך הבייביסיטר על זעטוטים שאמהותיהן תהינה בטיפול. מה עוד אתן רוצות? האם משהי מהמשמיצות בעודה מטופלת בתינוק בעצמה, ארחה בביתה קבוצה של כמה עשרות אמהות על ילדיהן? ולמי שבסוגריים כתבה על תשלום שאפשר לגבות ממי שמציג דוכנים - סליחה? האין מקובל בחוגי בית שהמארח בתמורה למקום שמנדב מקבל אחוז מהרווחים, או תשלום, או שווה כסף אחר?
לא מבינה את האש שהמשחקיה הזו מושכת. באמת לא מבינה.
זהר, מקווה שאת לא לוקחת ללב. פשוט לא שווה את זה. מי שמכירה אותך יכולה רק לגחך לנוכח ההשמצות הללו, מי שרוצה שתגיע, מי שלא, לא. ובסופו של עיניין כל אחת קמה ומסתכלת במראה בבוקר, רק לה לדעת מה היא רואה שם. איריס
|
תוכן התגובה:
|