אני חושבת, שאני יכולה להסיק מהתנהגותי עם איתיאל (שנה וחודשיים) ומהתנהגותו אלי, שאם את זורמת עם הדביקיות שלו, כלומר, מקבלת אותה בלי לשאול שאלות, מבינה שזה מה שהוא צריך כרגע, גם אם אין לך הסבר (או גם אם אחרות יגידו שמה פתאום, אצלם בגיל הזה הילד מה זה עצמאי) הוא יקבל את מנת הדביקיות שאותה הוא צריך, וירפה בסוף.
איתיאל נולד כילד הכי דביקי שאני מכירה, זה היה מדהים, אבוש פשוט טען שוב ושוב, שהוא לא מכיר אותי ככזאת, לא נותנת לו לבכות שניה, כל הזמן על הידיים וכולי.
אבל היום הוא ילד שמעסיק את עצמו נפלא, ידידותי וחייכן, פשוט כיף של ילד. מנשק, מפגין אהבה בצורה שגם אותה לא הכרתי בגילאים כאלה. אז אני מרגישה שהוא גומל לי על האמון שנתתי בו ובצרכים שלו, זה בעצם התחיל מיד אחרי הלידה, שלא הבנתי מה פתאום הוא רוצה לינוק כל הזמן (כ8 שעות רצוף מרגע לידתו) אבל החלטתי שגם אם אני לא מבינה, הוא מבין ואני זורמת איתו, ואכן אחרי אותן 8 שעות הוא ישן היטב את שנתו.
כך שאני מנהלת איתו יחסים של אמון, ואני מאמינה שהצרכים שלו הם אמיתיים, הוא עדיין לא בגיל של להיות מניפולטיבי, ואני מקווה שגם ילדך, יקבל את תשומת הלב שאותה הוא מבקש, וירפה מעצמו בשלב מסויים.
נשיקות ואהבה,
אורנה דן
מטפלת אנרגטית ותומכת לידה.
|
תוכן התגובה:
|
