היום הם כבר גדולים לזה , אבל עד לפני כחצי שנה מצאתי את עצמי כותבת ומלחינה תוך כדי שירה לקטנה וגם לגדול. השירים היו מתארים בדרך כלל את מאורעות היום וכללו הרבה , הרבה , הרבה, אבל הרבה שמות תואר, פרגון והערצה לרך המקשיב. במיוחד הגדול (בתקופתו) היה מאזין ומתמוגג, וככה נרדם כשעל פניו נסוכה הבעה שאפשר למצוא רק בסרטים....
החוצהמעיישה... היה את פזמון לינקיטון שראיתי שגם אצלכם הוא מככב.
לילה טוב.
|
תוכן התגובה:
|