|
24/10/2003 12:57
|
נועה
|
מאת:
|
|
אמא עובדת, כל הכבוד לך
|
כותרת:
|
לא בציניות, באמת, אני מעריצה אותך!
אני מרגישה מאד ברת מזל בדיון הזה, אני עובדת ולומדת באוניברסיטה והזמן שלי הוא הכי גמיש בעולם. לא שואלים אותי מתי אני באה ולאן אני הולכת, העיקר שאני עושה את העבודה. זה מצויין, כי אני יכולה לשים את אביתר אצל מטפלת ולהוציא אותו ממנה מתי שאני רוצה. מצד שני... זה אומר שאני צריכה להשלים את העבודה שלא עשיתי במשך היום ולכן הרבה פעמים בערבים ובסופי שבוע אני עובדת. או פגישות בשעות מוזרות. לא אידיאלי אבל פשרה מצויינת, בשבילי.
אני חייבת לומר אגב שזה עובד בשני הכיוונים: המנחה שלי שהוא אבא לשלושה ילדים מתפקד אותו דבר. מכיוון שאשתו עובדת במשרה מלאה++ הוא תמיד רץ הביתה להוציא את הילדים מהגן, לבשל להם ארוחת ערב, לפעמים הוא מאחר לצאת בבוקר כי צריך לשלוח אותם וכו'. וגם הוא משלים שעות מחשב בזמנו הפרטי.
אבל הנה סיפור שאולי יעודד גם את העובדות 'באמת': היתה בערוץ 8 סדרה קנדית על 'סיפורי לידה', מאד אנושית ומרגשת. הסיפור הכי עצוב שאני זוכרת היה של אבא ואמא שעבדו שניהם במשמרות יום-לילה. תארו לכן, הם בקושי התראו ביניהם - והילד היה רואה אותם בתורנות. מקסימום היו מחליפים מקום במיטה. ואז הם היו שוב בהריון... והאמא שגם ככה היתה ישנה בשעות מוזרות היתה עייפה עוד יותר. והילד הגדול כמעט ולא ראה אותה. ולקראת הלידה האבא עבד שעות נוספות כדי להיות איתם אחר כך... בקיצור, לא נעים.
מצטערת שיש לי הפעם רק סיפורים ולא עיצות מעשיות. אולי רק - החלפות עם אבא. מי שיכול שיעשה יותר. נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|