הי, קודם כל מאחלת לך המון הצלחה, שתתני לבטן שלך להנחות אותך, שתדעי לבחור בטוב מתוך הקשבה עמוקה.
לגבי התכל'ס:
מעל הכככלל זו הקשבה אינטואיטיבית, כשכל הזמן טובתה של היולדת נמצאת במרכז הוויתך. לזה נוספים כלים של תנועתיות, שמנים ארומטים, עיסויים, יצירת אוירה, קולות נמוכים, דמיון מודרך, הדהוד קולי דרך השלד, שיאצו, רפלקסולוגיה...
כל אלה הם כלי עזר לליווי בלידה. קודם כל חשוב החיבור וההקשבה. שום מסאג' (וחבריו) לא יתקבל בברכה אם אין את החיבור הזה שמאפשר את ההרפיה וההשענות על אדם שאנו מרגישים בנוח איתו.
גם לי יצא ללוות לידה, לפני שנעשתי דולה (בעצם כמו שכתבו לך, היא שהובילה אותי למקצוע המרתק הזה). אני מצרפת לך כאן חלק מהטקסט שכתבתי אחרי הלידה ההיא, מתוך עבודה שעשיתי מהבטן. על מה שקיבלת מאלוהים, ולחיבור שלך עם אחותך, תוכלי להוסיף בפגישות עם דולה (ממליצה) מספר כלים בסיסים שיוכלו להעשיר את עבודתך איתה (אם תחליטי שאת עושה את זה).
וזה חלק ממה שכתבתי אז:
"...מעין מדיטציה ארוכה שיש בה כל הזמן הקשבה לאינטואיציה. הרגשתי איך חוש ה"ריח" שלי מתחדד, שואלת מדי פעם את עצמי "מה מרגיש נכון לעשות עכשיו?" ומקבלת תשובות והכל עובד פלאים... איך אפשר להזיז הרים ברכות ומתוך הקשבה והכלה. אומרים שאלוהים נמצא בפרטים, ובלידה הזו ראיתי כמה זה נכון. נתתי חשיבות גדולה לכל פרט, שהכל מסביבה יהיה "בעדה": הצלילים שהאוזן שומעת, הצבעים והצורות שהעין רואה, הריחות שהיא מריחה, המגע שהיא מקבלת...כל דבר בדקתי בדיוק איך היא אוהבת. בדרך כלל אנחנו יודעים מה נעים לנו ומה לא, אבל לא ממש מיחסים לזה חשיבות גדולה (כי תמיד ממהרים בדרך החתיכה החסרה, ותמיד צריך כבר לעבור למשהו ה"חשוב" הבא) אז כאן קיבל כל פרט כזה, חשיבות של מלך.
וככה, כשהכל היה בעדה, נשאר לה "רק" להקשיב למה שעולה מתוכה, שזה נראה לי כמו ריקוד של גוף ונשמה, המון אנרגיה זורמת בגוף, מעלה תמונות, חוויות, והיא הרגישה (סיפרה לי אח"כ) איך היא יכולה לבחור ממה שעולה את מה שנעים לה. היא ממש הרגישה איך תמונות שלא נעימות לה גורמות לצירים להיות כואבים יותר, אז היא ויתרה עליהן, ובחרה בנעימות יותר.
מדהים איך מגע, טיול, חיוך, נר, מוסיקה מתאימה, שתייה (הלכנו על פינה קולדה) אהבה, קבלה, מקום מקבל ומכיל לפחד ולכאב, כל אלה ועוד הרבה שאין להם שמות עובדים פלאים הרבה יותר מכל משכך כאבים. עד לשלבים הממש אחרונים (צירי לחץ) אנחות היו הקול הכי חזק שהעיד על עוצמת הכאב. לרוב גם לא היה צורך בהן. הדהים אותי לראות איך היא יכלה לקבל צירים בשכיבה על הגב בנינוחות כשאני מעסה את פניה ועורפה. שאלתי אותה אם אין לה צורך לזוז כשהצירים באים, והיא השיבה שלא. כאילו היא ממש מיצתה הרבה ממה שהיה לי לתת. איזה כיף."
והנה הקישור המלא: http://www.leida.co.il/message.asp?qt=16889
שיהיה לך המון בהצלחה,
פני כמובן בכל שאלה,
מירב.
|
תוכן התגובה:
|
