אין לנו אמריקן קומפורט, יש לנו משהו אחר, אבל זה לא נראה לי משנה לצורך העניין, כל עוד זה נוח ומתנדנד :-)
אני מאד מבינה את התסכול. אני אגיד לך מה - גם לנו ההתחלה היתה קשה, אבל פשוט הייתי מאד החלטית, כי ממש כבר לא יכולתי יותר -פיזית, ואני מתארת לעצמי שאת באותו מצב. פשוט התישבתי איתה עם בקבוק מים (ואצלנו גם מוצץ, לא יודעת אם אקטואלי אצלכם) וכל הזמן לחשתי לה שאני פה, איתה. יש לנו גם מוסיקה נעימה שאנחנו משמיעים ואני מזמזמת לה בשקט יחד עם המוסיקה. אני נותנת לה לנסות כלמיני תנוחות (על צד אחד, על הצד השני, על הגב, על הבטן וכו') מידי פעם כשהיא מגלה חוסר סבלנות - אני הופכת אותה לתנוחה אחרת, זה בד"כ מרגיע אותה. גם המים והמוצץ עוזרים מאד בהליך הזה. לפעמים התהליך יותר ארוך ולפעמים יותר קצר, אבל מה שמאד חשוב לי הוא להשאר רגועה. זה מאד משפיע עליה.
אני באמת חושבת שמה שעזר לי להיות החלטית ולא "להשבר" (כלומר להעמד) הוא שלמרות שמדובר, גם כאן, בסוג של גמילה, זו גמילה מאד מינורית, ואני עדיין איתה קרובה ועוטפת אותה (ואני מאמינה שלתינוק חשוב ללכת לישון כך, בהרגשה שהוא אהוב ועטוף, עד שהוא יהיה מוכן לאט לאט "להשתחרר", בקצב שלו בלבד, מהחיבוק הזה). זה שהייתי שלמה עם מה שבחרתי לעשות עזר לי לשדר את הרוגע וההחלטיות שכה חשובים בכל תהליך גמילה. גם זה לקח זמן, אבל בסופו של דבר זה עבד. פשוט שינינו את ההרגל לאחד שכולנו נוכל להחזיק איתו מעמד לאורך זמן, כדי לתת למאיה להפרד מאיתנו בקצב שלה.
אולי, אם *זה* לא מתאים לכם, תוכלי רק לקחת את הרעיון הכללי של למצוא רוטינה שתעמוד במבחן הזמן ושתהיה נוחה לכולכם (תעשי בריין-סטורמינג עם בעלך).אולי להרדים אותה במיטה שלכם כשאתם שוכבים לידה ואז להעביר אותה? כאלה רעיונות...
טוב, נו, מקווה שלא שיגעתי אותך יותר מידי. הכנסתי פה גם קצת מה"אני מאמין" שלי... בהצלחה, ואם יש לך עוד שאלות - אשמח לענות!
|
תוכן התגובה:
|