אין ספק שליאתיתי צודקת שרצוי לעזוב (מילה מגעילה) את הילד אחרי שהוא כבר מכיר, התרגל ופחות זר לו המקום. לא תמיד זה אפשרי. רב ההורים צריכים לחזור לעבודה, אחרי חופשת הקיץ, ימי הסתגלות מקוצרים וכן הלאה, לא תמיד זה אפשרי למשוך... ועוד נקודה שראיתי היום בגן, הילדים שהוריהם בלב כבד ושבור הולכים לדרכם, נרגעים אחרי זמן זה או אחר, זה אינדיבידואלי לכל ילד וילד א-ב-ל כל פעם שהם רואים הורה מחבק את ילדו, או ילד צועק לאמא - אמא וכיו"ב הם נזכרים ומתחילים שוב לבכות והבנתי את הצד של המטפלות שמעדיפות שאחרי מס' ימים זה יקרה לכל הקבוצה אחרת ילדים אחרים יותר סובלים מזה וצריך להתחשב, אני התחבאתי בפינה של הגן , ישבתי לי בשקט כדי שילדים אחרים לא יסתכלו עלי ויזכרו בהוריהם (קרה בתחילת היום...).
ילדים קולטים תיק תק מה קורה ואל תשכחו שהיום אתם הורה בבית שיכול לתת זמן ולהשאר עם הילד אבל מי יודע מה יהיה בהמשך או עם הילד הבא ... צריך להיות סדר מסויים.
ודרך אגב זה מה שעבר עלי היום: http://leida.co.il/reply.asp?rep=254846
האיש אומר שלי הרבה יותר קשה ממנה.
|
תוכן התגובה:
|