מבינה את התלבטותך... וחייבת לספר לך שלפני חצי שנה ילדתי את קטני, כשביתי בדיוק בת 2.2, כפי שכנראה תהיה גם ביתך. עשיתי את זה תוך כדי לימודים וגם עבודה במשרה מלאה. והיה לנו ממש כיף. אומנם פחות זמן לפינוקים וסופי שבוע, אבל התחושה - לא מעולם הזה. שהצלחתי וזכיתי ויש לי את הכל-מכל-כל, גם קטן מדהים וגם גדולה-גדולה מהממת, וגם סיימתי לימודים במקביל וגם עבדתי ופרנסתי אותנו (בעלי עוד לא סיים את הלימודים, כך שזה היה עד יותר מורכב). ומה הפלא - למרות החששות, הקטן ישן לילה שלם מרגע שנולד, וכמובן גם הגדולה, וכשישנים לילות ומספקים הכל בימים והקטנים מהממים במתיקותם ותמימותם, הכל מסתדר וורוד. אומנם זו החלטתך האישית והבלעדית. אך כאחת שהיתה שם ועדיין שם - אומר לך שהדבר בהחלט אפשרי, לא כל כך נורא וממש מומלץ. וכשאני חוזרת הביתה, והקטן השמנמן והחייכן מושיט אליי את שתי ידיו וזוחל בצעקות אם-אם-אם, כל הטרדות שאולי היו, נעלמות כלא היו. דמייני!
|
תוכן התגובה:
|