|
14/9/2004 14:12
|
דובת גריזלי
|
מאת:
|
|
כן. אני יודעת. בחוסר אונים זה מה שרוצים,
|
כותרת:
|
בייחוד בעלי הנפש הפגיעה שבינינו, אלה שגדלו בבית "רעוע" ולא תומך, שקשה לייצב בו אישיות חזקה. אינני יודעת אם את מזדהה עם הגדרה כזאת. משום מה בדורנו, ולא רק בארצנו אישה מפרנסת היא תופעה נפוצה מאוד. הייתי רוצה לבדוק בכמה מן המשפחות הרבות מאוד הנגועות ב"אפנה" הזאת האיש הוא עקר הבית ומגדל הילדים העיקרי. ואני לא ממש אופטימית בנוגע לתוצאות. אין לי עדיין תפיסה ברורה על סיבות מחלת הדור הזאת. צדו ההפוך של המטבע הנקרא פמיניזם? זה שהתחלנו במאה השנים האחרונות ללמוד באוניברסיטאות, לעבוד בתחומים מתחומים שונים, להנהיג, להראות את עצמת האופי שלנו, הנשים? דיכאונות המוניים אצל גברים? השאלות האלה "גדולות עליי". ברור שיש שינויים דרמטיים במבנה החברה, ואנחנו "אוכלות אותה". לא ממש נעים, מהניסיון, אבל זה לא העיקר.
מה שנשמע כואב מאוד בתיאור שלך הוא הליקוי בתקשורת ביניכם, אי-אמון שלך בו כאבא והרושם ש"הם כל הזמן בוכים אצלו". האם את יכולה לשנות את זה בלי עזרה מקצועית? אולי כן. נסי להפריד בין התסכול שלך מן האבטלה שלו ומן הצמצום בכסף לבין הקשר ביניכם בכלל ושיחות הנוגעות לילדים בפרט. אולי הכעס על העניין הכלכלי מתערב בכל שאר הדברים ולא נותן לכם בכלל לתקשר כמו זוג? ייתכן שאת ממורמרת, האיש מדוכא, שניכם לא יודעים איך "לאכול" את המצב, אבל את חורקת שן ומתמודדת עם הילדים כי את יודעת שאין בררה ואילו הוא נשבר לגמרי ולא מצליח לתת להם את החום הבסיסי הדרוש להם? אולי הוא דווקא צריך פרגון ותמיכה ממך, עצות רכות, ובעיקר נכונות לקבל אותו בלי שום קשר לעובדה שהוא לא עובד. לא שאת משופעת בכוחות כרגע, אבל הקשר שלו עם הילדים לדעתי חשוב מכול בשביל ארבעתכם (יש לך שני ילדים, נכון?). ועל זה אפשר לעבוד גם לבד או בעזרת חברים, אם אין כסף לפסיכולוג או ליועץ. זה הצעד הראשון, ואם תצליחו בזה, תוכלו לחשוב גם הלאה. קשה לפתור צרור של בעיות יחד, לכן כדאי לפצל אותן ולהתמודד אתן אחת אחת לפי סדר החשיבות ויכולת פתרון. מקווה מאוד שהדברים ישתפרו. כתיבה וחתימה טובה, הדובה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|