אני לא בעד מניפולציות עם אוכל. זה גם לא באמת עובד לטווח הארוך. אצל אמא שלך היא אוכלת יותר, ואח"כ אצלך תאכל פחות. אם היתה אצל אמא שלך הרבה זמן רצוף, זה כבר לא היה עובד. והיא היתה מפסיקה לאכול גם עם השירים. למה? כי כשהם קטנים המנגנונים שלהם חזקים. היא לא תאכל אם היא לא רוצה לאכול.
את צודקת לדעתי. את עושה טוב יותר. אם אמא שלך עושה ככה פה ושם זה לא נורא, ולא משנה, אבל אם היא היתה המטפלת העיקרית בילד זה לא היה נשמע לי טוב.
ובכלל, ילדים מגיבים רע לרגשות השליליים שלנו סביב אוכל. אם אמא שלך בלחץ, או אם את בלחץ, זה יתחיל להשפיע עליה. שווה לברר את הסיבה לירידה באחוזונים - אם זה הוירוס זה בטח זמני והתיאבון יחזור, אולי הברזל. אם הרופא לא דואג, אל תדאגי גם את, כי הדאגה שלך תגרום יותר נזק מאשר ביס פחות או יותר.
אגב סתם קוריוז שסתיו אכלנית גדולה, אבל התחילה עם אכילה ציפורית, עד שנה ומשהו (אולי שנה וחצי - זה נשכח מהר), ופה ושם יכולה לדפוק איזה שבועיים (!) של כמעט לא לאכול, ואז להתחיל לבלוס כמויות. זה משתנה אצלם. את צריכה להיות כמו סלע יציב שלא דואג ורק מציע אוכל טעים, מזין ובריא והיא קובעת את כל השאר.
בתיאבון :)
|
תוכן התגובה:
|
